אמנון סאן יעקובוב ז"ל

קורות חיים

אמנון סאן יעקובוב, בנם של שרה ואלי, נולד בחולון ביום ל' בסיון תשס"א (21.06.2001). אח צעיר לספיר.

גדל בחולון ולמד בבית הספר התיכון העירוני השש-שנתי ע"ש חיים קוגל בעיר.

בדומה לשמו, היה סאן כשמש המפיצה אור, בעל צחוק מתגלגל וחיוך תמידי, שמחת חיים, אופטימיות אין סופית, ויכולות יוצאות דופן של הכלה והבנת הזולת.

מסור למשפחתו, שכתבה: "בן, אח, דוד וחבר שיוריד את הירח למען הקרובים שלו לא משנה מה, ובעל מסירות נפש שאי אפשר להסביר במילים". אוהביו נהגו לקרוא לו במספר שמות חיבה, בהם "סאני", "סאנשיין", "שישליק" ו"גוצ'י".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בערב שקדם למתקפה, הגיעו סאן וחבריו לפסטיבל הטבע "נובה" הסמוך לקיבוץ רעים. כשהחל ירי הטילים, עדכן את אימו שהמסיבה הופסקה ושהוא בדרכו לכיוון תל אביב, אך רכב משטרתי לא אִפשר לו להתקדם, והפנה אותו לאחת המיגוניות שבקיבוץ עלומים. מחבלים שהגיעו לאזור השליכו שלושה רימונים לתוך המיגונית, וסאן שנפצע מרסיסים החליט להימלט ממנה, ונורה מספר כדורים בבטנו. הוא הצליח לקשור את הג'קט שלבש סביב בטנו כדי שישמש כחוסם עורקים, אך נורה שוב, הפעם ברגליו, ונפטר מפצעיו.

בתום חיפוש של ארבעה ימים, קיבלה משפחתו את הבשורה המרה שגופתו נמצאה.

המחבלים רצחו באותו יום כ-400 ממשתתפי המסיבה.

אמנון סאן יעקובוב נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבחולון והוא בן 22. הותיר הורים ואחות.

על מצבתו, שעוטרה בשמש כסמל לשמו ולאופיו המאיר, נכתב: "הלב שלנו קבור בחול איתך... אתה תרקוד לנצח גיבור של העולם ילד... אהבה של פעם בחיים".

משפחתו נפרדה: "סאני, מלך שלנו, לנצח תישאר אהבת חיינו. לקחת איתך את כל כולנו.. מתגעגעים מהנשמה, אמא, אבא, ספיר".

ספדו אוהביו: "סאנשיין שלנו, מאז שלקחו אותך קרן שמש שלנו, אנחנו רואים רק חושך. גיבור של העולם ילד, עם חיוך של מלאכים".

נפרדה ממנו חברתו שיר: "סאנשיין שלי, לקח לי הרבה זמן לכתוב לך... בשבעה שלך הייתה הפעם האחרונה שדיברתי אליך, ועד היום אני מסרבת להאמין שזה אמיתי. שובר הלבבות הייתי קוראת לך, והפעם אתה שברת לי את הלב, שברת לכולנו את הלב. לא ידעתי כאב כזה בחיים והמונח 'חור בלב' הפך פתאום להיות אמיתי. הכול נהיה עצוב יותר מאז שהלכת, כל שיר פרידה מזכיר לי אותך ואפילו השקיעות היפות שאהבת לשבת לראות בים כבר לא מרגשות אותי... סאני, היה לנו קשר מיוחד, שאף אחד לא הבין באמת. חברות טהורה ואמיתית. היינו מבינים אחד את השנייה ממבט בעיניים. ידעת להכיל אותי הכי טוב בעולם, החבר הכי טוב שכל אחד יכול לאחל לעצמו, ואני זכיתי בך".