קורות חיים
שחר, בתם של רונית ויגאל, נולדה ביום ט"ו בטבת תשנ"ח, (13.01.1998) בחולון. אחות צעירה לעדי ולשני.
שחר, בת הזקונים במשפחה, הביאה לבית הרבה אור ושמחה. מהרגע שנולדה, אחיותיה הגדולות עטפו אותה בהמון חום ואהבה. כל בני המשפחה אהבו לעשות בשביל שחר. כל דבר שחשבה עליו הפך למציאות וגרם סיפוק גדול לכולם.
שחר גדלה והפכה לילדה עדינה ויפהפייה, "הילדה הכי יפה בגן", תיארו אותה חבריה. היא התחנכה בעיר מגוריה, חולון. למדה בבית הספר היסודי "ניצנים", הייתה תלמידה טובה ואהובה, ספורטאית, ילדה שמחה ומצחיקה שידעה לאחד בין כולם.
כשסיימה את לימודיה היסודיים עלתה לחטיבת הביניים ולתיכון "קריית שרת". גם שם הייתה אהובה, מוקפת תמיד חברות וחברים. לשחר היה לב גדול. נערה רגישה שהתבלטה ביכולותיה לחבר בין כולם ולדאוג שלכולם יהיה טוב.
שחר הייתה מאוד קשורה למשפחתה הקרובה והמורחבת. אוהביה סיפרו שהייתה "בעלת הומור עצמי. ילדה חכמה ששואלת שאלות תמימות כאלה, מצחיקונת, שעושה פרצופים, מצלמת סלפי ומעלה בקבוצה המשפחתית ובפרטי. מאוד משפחתית, מחוברת לאימא בווריד. מודיעה בכל רגע איפה היא נמצאת... אוהבת לטייל עם כולם. לחוות את החיים בעוצמה."
ב-2016 התגייסה לצבא ושירתה כתצפיתנית בבסיס ליד יקיר, יישוב במערב השומרון, סמוך לאריאל. מאחר שהיו באזור הזה הרבה פיגועים, בני משפחתה חששו שתגיע לבד לבסיס, ובכל פעם הסיעו אותה לשם. כמו תמיד המשיכו לעטוף אותה בביטחון ובאהבה, והיא הקפידה על קשר יומיומי עם הוריה ואחיותיה הגדולות
כשהשתחררה מהשירות הצבאי יצאה לטיול ארוך במזרח הרחוק, הכירה אנשים חדשים, ונהנתה מנופים קסומים ומחוויות מעצימות לחיים.
בטיול הגדול הכירה את בן זוגה אלמוג סרוסי, מרעננה, והשניים הפכו במהרה לבני זוג קרובים ואוהבים למשך שלוש וחצי שנים נפלאות. שחר ואלמוג עברו לגור ביחד באריאל, סמוך לאוניברסיטה, והחלו בחייהם המשותפים.
ב-2021 החלה ללמוד פסיכולוגיה ב"אוניברסיטת אריאל בשומרון", מקצוע שהתאים מאוד לאישיותה. אחותה שני סיפרה ששחר הייתה "יפה בכל המובנים... היא לא סתם בחרה ללמוד פסיכולוגיה, זה היה הרצון שלה לעזור ולעשות טוב."
שחר הייתה סטודנטית מצטיינת ואהבה מאוד את הלימודים. היא הקפידה על אורח חיים בריא, הייתה צמחונית ואהבה מאוד לעשות ספורט ולהאזין למוזיקה. האומן האהוב עליה ביותר היה נתן גושן. מדי פעם נהגה לנסוע עם אחותה, עדי, לחוף בת ים, ובדרך חזרה הביתה היו מאזינות לשירו "איפה את?"
במקביל ללימודיה התנדבה בעמותת "אנוש" עם מבוגרים מתמודדי נפש. גם אלמוג התנדב בזמנו הפנוי וסייע לנערים בשיעורי מתמטיקה. השניים אימצו לעצמם הרגל לעשות בכל יום מעשה טוב אחד. "הם היו אנשים של מעשים", סיפרו בני המשפחה. זו הייתה ממש דרך חיים עבורם, לעשות למען האחר.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, נסעו שחר ואלמוג עם חבריהם לפסטיבל ה"סופרנובה" שנערך בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו למקום הם בילו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.
למוחרת, ביום שבת, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
במהלך מטח הטילים התקשרו בני משפחתה של שחר מספר פעמים, והיא הרגיעה אותם ואמרה שהם מתארגנים לצאת ממתחם הפסטיבל ושהכול בסדר. בשעה 7:25 יצאה לדרך עם אלמוג ושלחה להם מיקום. בני הזוג כבר הבינו בשלב הזה שיש חדירת מחבלים לישראל וניסו להימלט. בשעה 7:41 התקשרה עדי, אחותה של שחר, ושמעה שהם נפגעו מהירי. היא שמעה את שחר צורחת מכאבים, מתלוננת על חוסם עורקים ואלמוג מנסה לעזור לה "אני אוהב אותך, יצילו את כולם". שחר הפצועה נשארה בשטח, סמוך לרכב כשאלמוג נחטף לעזה.
במשך שישה ימים ארוכים נחשבה שחר לנעדרת, ולאחריהם קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה שנרצחה.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
אלמוג, בן הזוג של שחר שנחטף לרצועת עזה, נרצח בשבי באוגוסט 2024 עם חמישה חטופים נוספים.
שחר גינדי נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים וחמש. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחולון. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.
על מצבתה כתבו אוהביה מילים מתוך השיר "חלק ממני": "נוחי קטנה שלי, כל העולם שלי, את יודעת, את חלק ממני" (מילים ולחן: אבי אוחיון ורותם כהן).
רונית, בת משפחתה כתבה: "שחר שלי, תינוקת יפה שלי, כשמך כן את, אור ראשון, הזמן בו השמש מתחילה לזרוח. ואת, שחר, הארת לי את היום בכל יום, ומאז היום הארור אני מרגישה בחשכה. תודה קטנה שלי על הזמן שהיית איתי ואיתנו... נוחי קטנה שלי, מלאך יפה שלי."
חברה כתבה: "הילדה הכי יפה וטהורה שהכרתי. מגיל קטן אני מכירה אותך ותמיד היית קרן שמש בכל מקום. ביישנית ומתוקה אני זוכרת אותך. כל בוקר הפנים שלך עולות לי בזיכרון והלב מתכווץ מרוב כאב. קשה לקבל את העובדה שמלאכית כמוך כבר לא כאן."
חברה נוספת כתבה: "חברה יפה שלי, ככל שעובר הזמן זה לא נהיה יותר קל. בבקשה תשמרי עלינו שם למעלה כי קשה פה בלעדייך."
במסגרת פרויקט "לבכות לכם", הזמר והיוצר נתן גושן הקדיש למשפחתה את השיר האהוב על שחר "איפה את?" ושיתף: "כתבתי את השיר הזה בצבא... כשבאתי לפגוש את המשפחה שמעתי על שחר ועל השיר וקיבלתי תזכורת באמת לכמה גדול יכול להפוך להיות איזה רגע קטן שהיה לך באיזה אוהל במדבר. אתה פתאום שומע את השיר בצורה אחרת, כואבת נורא."
שחר הונצחה בשלטי חוצות ברחבי הארץ שבהם מופיעים תמונתה וסיפור חייה, נוסף לכך הכיתוב: "לכי עכשיו לזרוח כמו שמש, יש לך כנפיים תעופי רחוק".
משפחתה של שחר הקימה עגלת קפה "מועבט עם שחר" שם אוכלים אוכל טוב ויש אווירה טובה. בדיוק כמו ששחר אהבה. לאחר שאלמוג נרצח, משפחתה של שחר פנתה למשפחתו וההנצחה הייתה להנצחה משותפת, העגלה הממוקמת בבית חרות נקראת "מועבט עם שחר ואלמוג".
לקראת ראש השנה תשפ"ה, יצאו משפחותיהם של שחר ואלמוג בפרויקט הנצחה "אין טוב מלהיות טוב" - פרויקט של עשיית טוב לאנשים, כפי שעשו בני הזוג בחייהם. בפרויקט פורסם מתכון לאפיית חלות דבש והוצע לקהל הרחב לקחת חלק באפייה ולאחר מכן לחלק את החלות לנזקקים, לחיילים ולקשישים.
פרויקט משותף נוסף היה לקראת יום הולדתם של בני הזוג. שחר ואלמוג ילידי חודש ינואר, וחגגו יחד את יום ההולדת. בינואר 2025 התכנסו יחד המשפחות המורחבות וחברים, הכינו מארזים עם דברים ששחר ואלמוג אהבו וחילקו בבית חולים לחיילים פצועים.