רב"ט צבי כרמלי (שטיין) ז"ל

קורות חיים

בן יהושע ופניה. נולד ביום הכיפורים תרפ"ח (6.10.1927) בפרנקפורט ע"נ מיין אשר בגרמניה. מילדותו גדל באוירה ציונית, ובהיותו בן 5 עלה עם הוריו ארצה.

כשנתים התחנך בכפר-הנוער בן-שמן ולאחר שהמשפחה עברה לחיפה נכנס לבית-ספר עממי. בכיתה ז' הצטרף לתנועת "המחנות העולים". עוד בלמדו בבית-הספר התבלטו בו קוי-אופי מיוחדים: קנאות לערכי הלאום, כנות וגילוי-לב ביחסו להוריו ולחבריו, שאיפה לשלמות בין ההכרה והמעשה. ראשון היה במשפחה להחלפת שמו הלועזי בשם עברי "כרמלי", שמקורו באהבתו להר הכרמל אשר למד להכיר את כל שביליו אחרי סיום בית הספר העממי למד בבית הספר המחוזי ביגור ואת למודיו סיים בבית הספר החקלאי במקוה ישראל.

בתקופת לימודיו ידע ליצור סביבו אוירה של אהבה, כבוד וחברות, ותמיד נכון היה לתת שכם לכל מפעל חיובי בחברה.

היתה בו מסירות רבה לחבריו. את אשר דרש מאחרים - היה נאה מקיים בעצמו. ובמקום שהרגיש כי אין אחר למילוי תפקיד מסוים - נטהשכם לשאת בעול.

כאשר נוסד במקוה-ישראל גרעין-הכשרה היה צבי הרוח החיה בעיצובו. דרכו - הגשמה, משאת-נפשו - חקלאות. אולם בפגוע "הספר הלבן" בכבוד האומה, ידע להירתם לפעולות המאבק ללא רתיעה. בתקופת המאסרים ברפיח ובלטרון נשלח לעזרת הקיבוץ בית-הערבה ושם, מלבד תפקידי ההגנה שהוטלו עליו, עבד בהתלהבות כחקלאי מובהק ונודע בשם חיבה והוקרה "המקוואי".

עם גמר לימודיו במקוה-ישראל עבר עם חבריו מ"הנוער העובד" לגבת. שם פקדה אותו התקופה הסוערת של שנת 1947, שנת הפעולות המוגברות בהעפלה, במעשי תגמול וחבלה, במסעות וסיורים רבי המתיחות והחוויות במסגרת הפלמ"ח. הוא התענה בסבל רב למראה אותות הפילוג הראשונים בתנועת הפועלים והביע במכתביו את שאיפתו העזה לאיחוד המחנה החלוצי הגדול.

הצבאיות היתה למורת-רוחו, אך משנשלח לקורס מ"כ בדליה ראה זאת כחובה שעליו למלאותה. הוא כתב: "השתררה בי עצבות לעזוב את הקבוצה לזמן ממושך קשה, אך מכריעה ההרגשה שלמען משהו חשוב וגורלי הנני עושה זאת..."

בנסיבות חדשות אלו נתגלה כאדם אחראי, בעל הכרה ורצון לדעת, ואף ידע להביא את רחשיו מתוך חוש של ביקורת והומור דק.

השתתף בפעולות-חבלה קשות. בהפצצת תחנת הראדאר, בחיפה, היה הוא הנושא את מטען חומר-הנפץ. אש קטלנית ניתכה על קבוצת המבצעים והוא כיסה את המטען בגופו. חושש פן יפגע כדור בחומר ויחזור מקרה "אכזיב". הוא כתב: "שכבתי על גבי ובגופי כיסיתי על חומר-הנפץ. אם הכדור יפגע - יפגע בגופי ולא בחומר-הנפץ".

עם הכרזת האו"ם העמיד את עצמו לשירות צבאי מלא, בגדוד הראשון בחטיבת "יפתח". שתפקידה היה להגן על העמק ולהתקיף את האויב בתחומיו, ועד חניתה. בפעולת פיצוץ הגשר חיפה-ג'נין היה הוא אחראי לפעולה שביצע בדייקנות מעשית, בשקט ובשליטה.

חבריו למבצע כותבים: "בחרדה ליוינו את המחלקה, אך היינו בטוחים שהכל יבוצע בסדר, כי צבי הכין אותה".

השתתף בפעולות רבות וקשות בחיפה, בבלד א-שייך, חדר לתחום האויב ב"משולש", ופעולותיו הוכתרו בהצלחה. פקודיו אהבוהו, העריצוהו ובטחו בו.

שבוע לפני מותו הביא לקבורה חבר לכיתה, עצב היה נסוך עליו, הוא פגש את המות בכל מוראו. אחרי הלוויה ודברי ההספד שנשמעו, אמר צבי: "לא אלך יותר ללוויות, הדברים הם כה בנליים" וקולו רוטט. מי יודע, הניחש הנער את גורלו?

נפל בפעולת מיקוש ליד מעין יזראל לרגלי הגלבוע ב- 25.3.48. נפצע אנושות ומת מפצעיו.

הובא לקבורה בכפר-יחזקאל. במקום בו נפל הקים קיבוצו ישוב חדש, קבוצת יזרעאל, ונטע בו חורשה לזכר צבי חברו.