סמל איתמר צולעי ז"ל

קורות חיים

איתמר,בן דינה ואבינועם, נולד ביום ט' באייר תשי"א (15.5.1951) בחולון. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם רמז, ואחרי-כן נאלץ לצאת לעבודה כדי לסייע בפרנסת הבית והחל להשתלם בקורס לספרות נשים. הוא עסק במלאכות רבות בספרות נשים, בקונדיטוריה וגם בהתקנת מעליות - וכל שעשה הקפיד לעשות בדייקנות מרובה. כל יודעיו שיבחוהו על תבונת כפיו, על חריצותו ועל התמדתו.

איתמר גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון.לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגי זחל"ם. ביחידתו נחשב חייל טוב והיה אהוב על מפקדיו ועל חבריו ליחידה. בתעודת השחרור מן השירות הצבאי הסדיר נכתב עליו: "התנהגותו טובה מאוד. הוא נהג מעולה, היודע למלא את תפקידו היטב. הוא ממושמע, מסודר ואחראי מאוד בביצוע כל המשימות המוטלות עליו". איתמר שקד הרבה על טיפוח ביתו ויחד עם רעייתו הקים בית לתפארת, מסודר ויפה מאוד. הוא היה איש חברה, טוב-לב, מוכן לסייע לזולת תמיד ונענה לכל אדם שפנה אליו להיעזר בו. טוב-לבו היה נסוך על פניו, מעולם לא כעס ולא הסתכסך עם איש ומעודו לא היה לטורח על שום אדם. הוא לא נהג לדבר על צרותיו ועל בעיותיו, והיה אהוב על חבריו בשל צניעותו, כנותו ויושרו הרב. תמיד דיבר אמת, היה רגיש מאוד למעשי עוול, התרחק ממריבות ועשה ככל יכולתו להשכנת שלום בין חבריו.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים חש ליחידתו בסיני עוד לפני שנקרא להתייצב. הוא הופקד על מכלית דלק שהתקדמה אחרי הטנקים לתדלקם בקרב. כל העת סייע לחבריו, הדריכם מתוך ניסיונו הרב ורומם את רוחם ככל שיכול. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), כשהיה בעמדת המתנה ממערב לתעלת סואץ, פתחו המצרים בהפגזה ארטילרית כבדה ורסיס של פגז פגע באיתמר ופצעו קשה. בשעה שפונה לתחנת איסוף הנפגעים נפטר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן,שנולד לאחר נפילתו, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "איתמר ז"ל לחם עם יחידתנו, שהגיע אליה בעת מילוי תפקידו, ושימש בה כנהג משאית אספקה עד נופלו. בזמן המועט שהיה כאן אתנו, הצליח איתמר לקשור קשרי חברות נאמנה עם כל חיילי הפלוגה".

הוריו תרמו לזכרו מנורת קנים לבית-הכנסת בחולון; "אגד" הוציא לאור חוברת לזכר חברים ובני חברים שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, ואיתמר בתוכם.