קורות חיים
בן אילן ולילי, נולד ביום י"ד בטבת תשמ"ז (15.1.1987). אח לאלה וירדן. איתי נולד וגדל בחולון. למד בבית הספר היסודי ביאליק בחולון לאחר מכן עבר לחטיבת הביניים גולדה מאיר ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר קוגל.
איתי היה ילד שובב, טוב לב ומלא שמחת חיים. מילים לא יוכלו לתאר את האושר, השמחה והקופצניות שתמיד היו בעיניו. היה לו חיוך שמעולם לא סר מפניו. תמיד היה צוחק ומצחיק, תמיד לוקח הכל בקלות והופך כל דבר לפשוט ואפשרי.
איתי אהב מוזיקה, מסיבות, טיולים וכדורגל כשקבוצת מכבי חיפה בראש. אהבתו הגדולה הייתה לבלות בחוף הים ובכל הזדמנות שרק ניתנה לו הוא בילה שם וגלש. אחד מתחביביו היה צילום. לכל מקום אשר הלך מצלמתו ליוותה אותו. הוא צילם ותיעד כל רגע והותיר לנו הרבה תמונות וסרטונים.
איתי תמיד יזם וארגן מסיבות, מוקף בחברים והיה הרוח החיה שבמרכז העניינים. הוא מעולם לא סירב לבקשת עזרה, התחבב בקלות, היה טיפוס קליל ואופטימי.
בצבא, כמו בחייו האזרחיים, איתי אהב את האקשן והאתגרים, לכן היה לו חשוב לשרת ביחידה קרבית. בטרם גיוסו נלחם להעלאת הפרופיל שלו למרות מגבלותיו הבריאותיות ושאף להיות לוחם ששירותו בצה"ל משמעותי.
בדצמבר 2005 שאיפתו הוגשמה. איתי התגייס לצה"ל והצטרף כלוחם ביחידת הנ"מ בחיל האוויר.
את הטירונות על אף הקושי סיים בהצלחה עם הרבה סיפוק וחזר הביתה עם משפטים כמו: "קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים", "גם פרה קשוחה אוכלת עשב" והאמירה שהובילה את הגדוד "השמיים הם הגבול והדרך - דרך ארץ".
לאחר הטירונות עבר הכשרה אשר בסיומה הוצב כלוחם ביחידת טילי סטינגר ונגמ"שים בגדוד "רם", סוללת "אורב". במשך עשרה חודשים שירת לאורך כל גבול הצפון מלימן דרך ראש הנקרה ועד רמות נפתלי. לאחר מכן איתי יצא לקורס קלעים שבסיומו עבר עם הגדוד לתעסוקה מבצעית בשטחים, איתי אהב לצאת לפעילות מבצעית, מארבים, מעצרים ופטרולים.
השירות הצבאי היה עבורו תקופה של פריחה והגשמה עצמית. איתי אהב מאוד לצאת לכל פעילות מבצעית תוך שהוא פועל במקצועיות, תושייה ותגובה מהירה. לכן מפקדיו וחבריו היו מבקשים כי יצוותו את איתי אליהם בעת היציאה לפעילות בשטחים. כחלק מפעילות הגדוד, השתתף במלחמת לבנון השנייה בה גילה נחישות, התלהבות ודבקות במטרה. איתי ביצע את כל המטלות שנדרשו ממנו על הצד הטוב ביותר תוך הימנעות משימוש בפטורים שברשותו כשבראש מעייניו טובת הגדוד וחבריו לצוות.
איתי היה אהוב על כל חבריו בגדוד. על כן, במסגרת התוכנית ששודרה בגל"צ "קולה של אמא" הוא נבחר על ידי מפקדו כחייל מצטיין וקיבל סופ"ש משפחתי במלון דן.
גם כשחזר הביתה לחופשות מהבסיס לא נח לרגע וכבר בדרכו הביתה היה קובע עם חבריו לצאת וכשהגיע הבית התמלא חיים, מוזיקה ואקשן. את החופשות והרגילות מהצבא ניצל עד תום במסיבות טבע, מועדונים וטיולים ברחבי הארץ.
איתי קיווה כי הצבא יהווה עבורו מנוף להתפתחות אישית ומקצועית, רצה להתפתח, להתקדם בגדוד ולצאת לקורס מפקדים אך חייו נקטעו בטרם עת ואת החלום הזה כבר לא יזכה להגשים...
ביום ט"ז באלול תשס"ז הובא איתי למנוחת עולמים בבית העלמין בחולון. איתי הותיר אחריו אב, אם ושתי אחיות.
איתי, ילד אהוב שלנו, במשך עשרים שנה ראינו כיצד אתה הופך מילד שובב לגבר חסון, לוחם בצבא, פייטר אמיתי. קשה להאמין שאתה כבר לא איתנו, שלא תחזור עוד לעולם הביתה.
אי אפשר להזכיר אותך מבלי שהעיניים ימלאו דמעות ומבלי לחוש את המחנק בגרון.
עם כל יום שעובר הכאב, היגון והגעגועים רק מתגברים, החלל הגדול שחסרונך מותיר הוא עצום.
כל מה שניתן עכשיו זה לקיים את צוואתך לזכור ולא לשכוח.
איתי.... אוהבים אותך.... ומתגעגעים!!!
"איתי לוחם שלנו, נאהב ולא נשכח לעולם את החיוך, הצחוק והמבט"