קורות חיים
בת ריואנה ודן. נולדה ביום ה' בתשרי תש"ם(26.9.1979) ברחובות, אחות בכורה לנדב. למדה בבית-הספר היסודי "יבניאלי"
ובחטיבת-הביניים והתיכון "מכללת אורט רחובות". קרן ניחנה בחוש טכני מפותח וכשעלתה לכיתה י', התקבלה למגמת תיב"מ (תכנון וייצור באמצעות מחשב).
קרן וחברותיה למגמה היו שלוש בנות בכיתה של ארבעים בנים, אך הדבר לא הפריע להן כלל; מהרגע הראשון התלהבה קרן מהמקצוע וכבר בשלב זה של חייה ראתה את עתידה בחיל האוויר.
כשבכיתה י"א הוחלט לבטל את מחנה הגדנ"ע, נלחמה קרן על קיומו והצליחה לשכנע את מנהל בית-הספר לקיימו בכל זאת. החשיבות שבתרומה לכלל עמדה בראש מעייניה והדריכה את חייה; נושא השירות הצבאי קסם לה מאוד והיא ראתה את עצמה ממלאת בצבא תפקיד משמעותי.
קרן חבבה ציור, בעיקר ציורי אופנה. היא הייתה שחיינית מקצועית במסגרת "מכבי" ב"ווייסגל" רחובות ובקבוצת "מאסטרס" יפאורה שבעיר, השתתפה בתחרויות וזכתה במדליות רבות. כן הייתה חובבת צילום אמנותי. על שנות ילדותה והתבגרותה מספרת אמה: "היא תמיד הייתה מלאת מרץ, עסוקה. בגיל חמש וחצי התחילה לשחות. למדה מאביה להחליק על הקרח. הייתה ילדה מאוד פעילה, שבקושי ישנה.
רצתה לבלוע את החיים. לשחות. לרוץ. לבלות עם חברים. כשגדלה קצת, הייתה מוקפת בנים. היא רצתה לעשות דברים. הייתה לה יכולת והיא הרגישה שהיא יכולה לממש אותה".
קרן סיימה את בחינות הבגרות כשהיא בת שבע-עשרה וחצי. בראשית יולי 1997 יצאה לטירונות מוקדמת ולאחר מכן המשיכה לכיתות י"ג-י"ד ב"מכללת אורט". בשנת 1999 סיימה את לימודיה וזכתה בתואר "הנדסאית מכונות". מיד בתום הלימודים התגייסה לחיל האוויר ונשלחה לקורס ממס"ניקים בבית-הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הקורס ארך ארבעה חודשים ובסיומו הוצבה קרן בטייסת מסוקי ה"יסעור" שבבסיס חיל האוויר 'תל-נוף', שם שימשה כמכונאית קרקע. התפקיד שמילאה קרן מילא את עולמה והיא נהנתה מכל רגע. בשנת 2000, במסגרת תפקידה, נבחרה בידי מפקדיה למשימת כיבוי שרפות ביוון ולא הייתה מאושרת ממנה. בעת שהותה שם, התראיינה ל"גלי צה"ל" וזכתה לכיסוי תקשורתי בעיתונות היוונית.
במהלך שירותה עברה קרן בהצלחה מספר מבחנים קשים, והצלחה זו דרבנה אותה להתקבל לקורס מכונאים מוטסים - המקצוע שעליו חלמה. מפקדיה עודדו אותה והמליצו על שליחתה למבדקי התאמה לתפקיד. קרן השאפתנית יצאה לטירונות בנים "רובאי 7" ולאחר מכן לגיבוש, מסוג הגיבושים שנעשים לצורך מיון לקורס טיס. את כולם עברה בהצלחה ומיד עם כניסתה לשירות הקבע, בינואר 2001, הוחלט לשלוח אותה לקורס הנכסף. בקורס מכונאים מוטסים הייתה קרן הבת היחידה אך עובדה זו לא מנעה ממנה להשיג ציונים גבוהים מאלו של הבנים. הקורס נמשך כשמונה חודשים ובסופו קיבלה כנפי מכונאי מוטס וכן "צ'ופרה" בקורס צניחה. בסיום הקורס נשלחה להסמכה בטייסת וגם כאן השיגה את הציונים הגבוהים ביותר מבין המשתתפים.
קרן הייתה המכונאית המוטסת היחידה בטייסת ה"יסעורים" מאז ומעולם. לאחר ההסמכה חזרה לטייסת "מובילי הלילה" - וזו הפכה לאהבת חייה. היא הצטיינה בתפקידה והשתתפה במבצעים רבים, בארץ ובחו"ל, שעל רובם לא ניתן לספר; הדחף ההתנדבותי והרצון לתרום הניעו אותה שוב ושוב. וכך העיד סגן-אלוף יורם, ראש תחום מטוסים בבסיס 'תל-נוף' שפיקד על קרן ושהמליץ על יציאתה לקורס: "במהלך תקופת הפיקוד על קרן מצאתי נגדת בוגרת, מסורה, מקצועית, לויאלית ואכפתית. קרן נרתמה לכל משימה, בכל מקום ובכל זמן. מעבר לנושא המקצועי ותפקידה הצבאי קרן תרמה מזמנה החופשי להדרכה והכוונה של בני נוער באזור מגוריה. לאחר שהתרשמתי מיכולותיה ובגרותה, המלצתי עליה ליציאה לקורס מכונאים מוטסים במסוק 'יסעור', מסוק מורכב מאוד מבחינה אחזקתית ובעל כשירויות רבות ומורכבות בחיל. את הקורס סיימה קרן בהצטיינות יתרה והייתה ליחידה במערך ה'יסעור' שתפקדה כמכונאית מוטסת, ומבין שלוש בנות שזכו לתפקיד זה בחיל האוויר בכלל. מבין כל תפקידיה שימשה קרן לאחרונה גם בתפקיד הממונה על ההדרכה בגף שבו הכשירה והדריכה טכנאים זוטרים וותיקים".
קרן אהבה את המסוקים ואת התעופה, את האדרנלין הזורם בשעת המבצעים ואת הווי הטייסת. אפילו בטיולים שערכה בארץ ובעולם הקפידה ללבוש את חולצת הטייסת, בגאווה ניכרת. בשנת 2002 יצאה לטיול בחו"ל ועד לאיי גלפגוס הגיעה.
בראשית שנת 2005, לאחר ארבע שנות קבע בטייסת ה"יסעורים", החליטה קרן לפרוש מהשירות הצבאי לטובת לימודי משפטים ב"מכללה למנהל". היא תכננה להתמחות בדיני תעופה ואת שנה א' סיימה בהצטיינות. אך למרות הלימודים הקשים והתובעניים קרן לא התנתקה לרגע מהטייסת ומתפקידה כמכונאית מוטסת וכך, בתקופה שבין ינואר 2006 ליולי 2006, עשתה 50 ימי מילואים. לרוב ימי המילואים התנדבה, ומפקדיה ידעו שבכל עת שתיקרא תתנדב לשירות. הודות למסירותה וליעילותה התקבלה בחופשת הקיץ שבסוף שנת הלימודים הראשונה למילואים בתנאי קבע והייתה אמורה להמשיך בכך עד לתחילת שנת הלימודים הבאה, בסתיו 2006.
במהלך שירות המילואים פרצה מלחמת לבנון השנייה. במהלך הלחימה נדרשה הטייסת של קרן לבצע טיסות מבצעיות בתחומי לבנון וקרן דרשה להשתתף בטיסות אלה; תחילה התנגדו מפקדיה לכך ואפשרו לה להשתתף אך ורק בטיסות מבצעיות שבוצעו בתחומי ישראל, אך קרן עמדה בתוקף על רצונה ללחום כמו כולם ובדרישה זו הלכה עד למפקד הטייסת. לבסוף, ניאות זה לצרפה אליו לטיסה מבצעית בלבנון שיצאה לדרכה ב-11 באוגוסט 2006.
למחרת, ביום י"ט באב תשס"ו (12.8.2006) נפלה קרן בקרב בדרום-לבנון. קרן השתתפה במבצע ההנחתה הגדול של לוחמים בעומק דרום-לבנון, עודדה את הלוחמים וסייעה להם בשעת הטיסה וזכתה מהם לשבחים רבים. לאחר הנחתת הכוח, כשלושים שניות לאחר שהמריא מחדש, נפגע מסוק ה"יסעור" מטיל שירה החיזבאללה. באירוע זה מצאה קרן את מותה והיא בת עשרים ושבע. עמה נפלו חבריה לצוות רב-סרן סמי בן-נעים, רב-סרן ניסן שלו, סרן דניאל גומז ורב-סמל מתקדם רון משיח.
גופתה של קרן חולצה תחת אש במבצע הירואי של לוחמי "שלדג" ו-"669". היא הובא למנוחות ביום 16.8.2006 בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הניחה הורים ואח. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-סמל ראשון. על קברה נחקקו המילים "קרן שלנו, החייכנית, השאפתנית, אוהבת האדם, הלוחמת. בלבנו לעד".
תיאר אורי לוי מרוחמה את מסע ההלוויה: "עוצמה והוד, לאין שיעור, ליוו את מסעה האחרון של קרן. למעלה מאלף צנחנים לוחמים, בסדיר ובמילואים, נשאו אותה על כפיים בחזרה הביתה. קרן, מכונאית מוסקת, התרסקה אל מותה ביחד עם ארבעת חבריה לצוות המסוק, בעת שהנחיתו את הצנחנים בעומק השטח. טיל נגד טנקים פגע במסוק, שניות ספורות לאחר שפרקו את הכוח והמריאו לסבב נוסף. בליל המחרת סרק ומצא כוח 'שלדג' את ארבעת חבריה שהוטסו ארצה. את קרן לא מצאו באותו הלילה. הסריקות נמשכו למחרת היום, תחת אש ישירה ופצצות מרגמה.
שעל אחר שעל, אבן אחר אבן, סריקות במעגלים הולכים וגדלים ובסיכון חיים. קרן נמצאה בנקיק צדדי, במרחק מה משרידי המסוק ובסמוך לאחד המנועים. ככל הנראה הושלכה ממנו בעוצמת הפיצוץ. בלילה שבו חזרו הצנחנים, במסע קשה ומפרך, בלילה בו טור אין-סופי של לוחמים שב הביתה, חזרה קרן אתם. עטופה על אלונקה, נשאוה הלוחמים בתחושת שליחות וקדושה. אלף צנחנים לוחמים ליוו את קרן במסעה האחרון. אלף צנחנים הביאו את קרן הביתה, אל הוריה. היה זה מסע הלוויה הירואי ואיש לא הסתיר את המחנק בגרון והלחלוחית בעיניים. ... אלף צנחנים מותשים ועייפים עומדים ומצדיעים לקרן".
כתב לקרן אלוף משנה איתי, מפקד חטיבת הצנחנים "חוד החנית": "במסע רגלי ארוך ומפרך נשאנו אותך מהשטח שבין יעיטר לזבקין דרך מצוקי ואדי בית ליף וחזרה ארצה. במסעך האחרון ליווינו אותך, מאות לוחמי צנחנים בשובם מן הקרב. לוחמת בין הלוחמים כראוי לך, לדרכך, לחייך ולאופן נפילתך. קרן, אצלנו בצנחנים נהוג לומר שלוחם ממשיך לחיות כל עוד יש לו זוכר. ולך בזיכרוננו - חיי נצח. ינעמו לך רגבי הארץ הזאת שאת זכית והיית חלק ממגיניה".
כתב למשפחה הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ: "מפקדיה של קרן מספרים כי הייתה לוחמת ללא חת, אשר נאבקה על הזכות לצאת למשימות קרביות. קרן הייתה חרוצה והתמידה בעבודה הקשה, כשהיא דוחה כל הקלה שניתנה לה. בהיותה לוחמת מכונאית מוטסת ראשונה, היוותה סמל ומופת לכל אנשי הטייסת ובמיוחד לחיילות בה. קרן הייתה חברותית ומקובלת מאוד בקרב הסובבים אותה. בטוחני, כי דמותה תאיר את דרכם של מפקדיה וחבריה".
כתב סגן-אלוף דני, מפקד היחידה: "קרן בשבילי היא המכונאית המוטסת הראשונה. מגיעה לכל משימה. נלחמת על הזכות לצאת למשימות קרביות ולעולם ללא בקשת הקלות. תמיד חשה גאווה בראותה את כמות הבנות בגף הטכני. קרן היוותה סמל, דוגמה והוכחה לכך שחזון ורצון הם המפתח להצלחה. היא עשתה זאת בענווה ובחריצות. קרן נפלה בקרב על זכותה של מדינת ישראל להתקיים ולחיות בשלום. בעיניי, אין דרך נעלה מזו. על ערך זה גדלה וחונכה. ... יהי זכרה ברוך".
תת-אלוף אמיר, ראש מטה חיל האוויר, נשא דברים לזכרה של קרן:
"דמותה של קרן חיה לנגד עיניי, גם היום. דמות לבושה בסרבל טיסה, חובשת קסדת טיסה כשקוקו שער בלונד שטני מבצבץ ממנה בשובבות והתרסה. קרן, היית יחידה ומיוחדת בסביבה גברית טיפוסית. סביבה של לוחמים, מכונות ענק מורכבות ומסובכות, כוחות אוויר וקרקע, ביום ובליל, במזג אוויר קשה: בחום ובצינת החורף וההרים המושלגים, במדבר ובים, בארץ אויב ובבית. ידעת מה מטרתך ובנחישות פעלת להשיגה. קרן, פרצת את הדרך באופן שהעמידה את סביבתך משתאה ומעריכה. פרצת תחומים חדשים ויותר מכול סימנת נתיב ורף לכל אלה שאחרייך. הראית שכוח רצון חזק לאין שיעור מיכולות פיזיות וממחסומים שנולדו בין קטני אמונה. אני זוכר לילה בנגב עטור כוכבים. נוחתים בלב מדבר, חוברים לכוח, אבק, רעש מנועים וזוג הרוטורים האדיר של ה'יסעור' קורע את חשכת הליל. הרמפה נפתחת ומתחיל הליך ההעמסה. אני ליד הגאי המסוק, מביט לתוך בטנה של 'המפלצת' שלנו. אני מבחין, בעזרת מכשיר ראיית הלילה באור הירקרק, בדמות קטנה הנעה ללא לאות: מכוונת, מזהירה, מדרבנת ורותמת את מרכבות הברזל לציפור המתכת, והרמפה נסגרת, 'רשאי להמריא' את אומרת ואנחנו באוויר בדרך ליעד הבא. ... החלומות נגדעו. האובדן שלך: מי שהיית ומה שיכולת להיות ילוו אותנו. את איננה ועודך. הותרת חותם, קבעת רף חדש, לימדת אותנו שגוף קטן עם קוקו וקסדה הוא בעצם סוג של ענק שזכינו להיות במחיצתו. יהי זכרך ברוך".
כתב גיורא, מפקדה הישיר של קרן, שחתם על מכתבו חבר: "... היית חיילת נהדרת, נגדת משקיעה ומוערכת, מכונאית מוטסת לתפארת ולדוגמה. ... אני לא יכול לשכוח את החיוך המאפיין אותך כל כך, את הרצון העז שלך להיות שווה בין שווים ואת היכולת המדהימה שלך להסתגל לכל מצב. ... תודה שהיית אתנו בשנותייך היפות, חבל שאת לא אתנו בהמשך הדרך. יכולנו לעשות דברים נפלאים, כולנו".
כתבה יעל, חברת ילדות של קרן: "קרן אהובתי המתוקה... אני לא מאמינה שלא תתקשרי אלי יותר ושאני לא אוכל להתקשר אליך, לשמוע את קולך, לעודד ולהתמודד, לדעת שיש לי אותך בעולם שלי... אני כל כך אוהבת אותך ואת כל כך חסרה לי, בלב, בחיים, בהכל, כל כך חסרה... ראיתי את כל החברים המדהימים שלך, שכל כך אהבת ושכה אהבו אותך, ושמעתי איך כל הלוחמים ליוו אותך בדרכך האחרונה הביתה. לפעמים אני מדמיינת שאולי את שומעת את זה ומחייכת... הלוואי".
כתב גל, חברה הטוב של קרן לשחייה: "קרן, שיתפת אותי בכל כך הרבה מחשבות, שמחות, אכזבות ותקוות, כולן בענייני החיים, העתיד, אהבה וזוגיות, קריירה וחברים, כמו כולנו בעצם. הרי בסופו של דבר, גם את היית בחורה רגישה ומקסימה, כל כך טובה ודואגת לכולם. מתגעגע מאוד".
קטע משיר שכתב לזכרה אייל שמריהו: "את זהוב שערך, את תכול עינייך, / את טוב לבך ושחוק פיך, / את האור הניבט ממך אל הסובבים אותך, / כאור החמה הנפוץ כדי עולמה וחלדה, / כניחוח הפרח סביבות שדהו, / וכאהבת האם את ילדה / עינינו את יופייך לא תראינה, / וצליל קולך לא יישמע, / אולם במקום הטוב, בנווה המדבר, / מקום אשר בו משכנו של האל, / בו המנוחה, בו השלווה השלמה, / במקום זה תזרח קרנך - קרן האור החמה".
מתוך השיר "אז מתי?" שכתבו אלכס ועומר לזכרה של קרן והנופלים עימה: "בין עננים ישנו ניצוץ, / ניצוץ של אור שיופיו לא יעלם / הם נוגעים עמוק בלב, / ליטוף קטן שאותנו מחמם / הם ממריאים ללא נודע של הים, / הים הגדול // פזמון: ומתי יבוא היום? / מתי יהיה כחול במקום אדום? / ומתי נפסיק לחלום? / מתי נפסיק אשליות לרקום? // כותב בכאב גדול, / מנסה להבין אך אף אחד לא יכול / חושב על העולם שנשבר, / מה עושים עכשיו? מה יהיה מחר? / נפרדים מכם גיבורים, / המסירות ואומץ לבכם אותנו מחזקים... אז מתי?".
סיפורה המיוחד של קרן סוקר בהרחבה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. בכתבה "היא באמת הייתה קרן של אור", שפורסמה בשבועון "לאישה", מספרת אימה של קרן: "הרבה אנשים שאלו אותי: "איך נתת לה לטוס?" איזו מין שאלה זו? אפשר היה לעצור אותה? תראי את האושר בעיניים". לזכרה של קרן יוקם גן בהצטלבות הרחובות מנחם בגין וגורודצקי ברחובות ובו מכשירי כושר עמידים במזג אוויר. כן תוענק מלגה על-שמה לתלמידי תיכונים טכנולוגיים בשיתוף עם "אורט" העולמית ו"יד לבנים".
בני המשפחה כותבים: "קרן הייתה קרן אור במשפחת טנדלר. הייתה אחות לנדב, בת שתומכת תמיד בהוריה ומהווה להם מקור של גאווה. עם מותה נותר חלל עמוק בלב משפחתה. חלל זה יהיה קשה למלא, אבל המורשת שהשאירה אחריה קרן מנחמת. מורשת זו היא מורשת של התעקשות לעשות את הדבר שאתה אוהב בלי לתת לאנשים לגזול ממך את האפשרות לעשות זאת, למרות המגבלות שבדרך ותוך כדי ניפוץ סטיגמות וסטריאוטיפים. משפחתה תוקיר את זכרה לדורות שיבואו."