קורות חיים
זהבית נולדה בחולון כאחת מתוך שלישית בנות בכורות, ולהן אח צעיר יותר. זהבית, שהיתה טיפוס של מנהיגה וחברותית מאוד, התגוררה עד גיל 15 בחולון. עוד בהיותה בגן חובה החלה ללמוד באלט. בעת שלמדה בכיתה א', בבית הספר היסודי ע"ש א.ד. גורדון, החלה לכתוב יומן אישי בו ציינה, בין השאר, שהמקצוע האהוב עליה ביותר הוא חשבון ואכן היא תכננה ללמוד לאחר השירות הצבאי ראיית חשבון.
בהיותה בכיתה ג' החלה ללמוד אנגלית ושנתיים אח"כ החלה ללמוד בחוג למשפטים. היא היטיבה להביע את עצמה בכתיבה וכישרון הכתיבה שלה ואהבתה הרבה לכתיבה, באו לידי ביטוי גם במכתבים הרבים שכתבה לבני משפחתה ולחבריה.
את לימודיה בחטיבת הביניים החלה זהבית בחטיבה ע"ש גולדה מאיר בחולון. עם העתקת מגורי המשפחה, ביולי 2002, לאשדוד, המשיכה ללמוד במקיף ז', אותו סיימה בהצלחה רבה. מאחר שהייתה חברותית מאוד רכשה זהבית תוך שבועות מספר חברים רבים, שהקיפוה בהרבה אהבה. גם פה, כמו בילדותה, הפך ביתה למוקד חברתי בו נטוו התוכניות לבילויים ולמסיבות. כהרגלה, גם באשדוד תמכה זהבית ועזרה לכל מי שהזדקק לכך. בחופשות מהלימודים עבדה במקום עבודתה של אימה, שם מאוד אהבו אותה בשל רצינותה, יחסה, נימוסיה והתנהגותה המופתית.
מעל לכל אהבה זהבית את משפחתה אליה היתה קשורה מאוד. היא דגלה בכלל ש"את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית", ואף נהגה לפיו. היא האמינה שצריך לתת על מנת לקבל ושכשנותנים יש סיפוק גדול יותר מאשר כשמקבלים.
ב-16.11.2005 התגייסה זהבית לצה"ל והסכימה לשמש כנהגת כדי שתוכל להגיע יום יום הביתה, זאת מכיוון ששתי אחיותיה לשלישיה עמדו גם הן להתגייס. זהבית, שהייתה חייכנית ומלאת שמחת חיים ותרמה רבות לרומם את המוראל בקרב חבריה, הספיקה לשרת ביחידה תקופה קצרה. עם זאת, היא התאקלמה בה במהירות, רקמה מערכת יחסים ייחודית עם חבריה ליחידה והפכה לחלק בלתי נפרד מהאגף אליו השתייכה. היא הייתה מסורה לעבודתה ולמערכת הצבאית בכלל והתבלטה כחיילת חברותית, נעימת הליכות, מקובלת ואהובה על הכל. היא הפגינה מרץ וחוש הומור וגם כאן גילתה רצון לעזור ולסייע בכל עת.
זהבית נפלה בעת מילוי תפקידה בהיותה בת 18 שנים והובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין באשדוד.