קורות חיים
שלמה, בן חמדה ומשה, נולד בכ' בתמוז תש"ב (05.07.1942) בדמשק, סוריה. בהיותו בן חצי שנה, המשפחה חצתה את הגבול ברגל לארץ ישראל. תחילה התגוררו בקיבוץ משמרות כשנתיים ושלמה נקלט בחברת הגן, לאחר מכן עברו לתל אביב. בתל אביב נולדו שני אחיו של שלמה: שמעון וחיים.
הוא למד בבית הספר "אהל" ובתיכון המקצועי "שבח" בעיר. בתיכון דבק בשלמה העגלגל הכינוי "דובי" שליווה אותו מאז. היה חניך פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד.
בשנת 1961 התגייס לצה"ל, השתתף בקורס מ"כים ולאחר מכן שירת בפלוגת חרמ"ש. בזמן שירותו עברה המשפחה לגור בבת-ים. במילואים שלמה השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, בה שימש בתפקיד רס"ר בכיר. הוא היה אהוב על חבריו לגדוד המילואים, איתם שירת עד למותו, חברים שראו בו "אבא" של הגדוד.
שלמה נישא למלכה בשנת 1965, הם גרו בבת-ים ונולדו להם שלושה ילדים: חמדה, משה ושמואל. בשנת 1987 עברו להתגורר בחולון.
שלמה היה בן, בעל ואב נערץ, ואהוב על עשרות ידידים שרכש בתחנות חייו. מאז מות אביו תמך באימו ובאחיו, בנוסף למסירותו לאשתו ולילדיו. הוא אהב מוזיקה יוונית, טבע ובעלי חיים, ובביתו טיפח פינת חמד ירוקה של צמחיה.
מאז שחרורו מהצבא שלמה, שדיבר ערבית על בורייה, עבד כסוכן בחברת "כתר פלסטיק", כשהוא מנצל את שליטתו בשפה הערבית בשיווק מוצרים לחנויות במגזר הערבי ובשטחים, כולל העיר עזה, בה ביקר לפחות פעם בשבוע.
ביום ראשון בצהריים, ט"ו בכסלו תשמ"ח (06.12.1987), שלמה ביקר במסגרת עבודתו בחנות הנמצאת בכיכר פלסטין במרכז העיר עזה. כשיצא מהחנות התנפל עליו מחבל ונעץ סכין בעורפו. שלמה נפצע בצורה אנושה, ונפטר אחרי כמה שעות בבית החולים כתוצאה מאיבוד דם.
שלמה היה בן 45 במותו. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, אם ואחים. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.
שלמה הונצח על ידי חברת "כתר פלסטיק" והקרן הקיימת לישראל בחורשה ובה אלף עצים ביער ברקת. חבריו למילואים ובני משפחתו הוציאו לאור חוברת לזכרו.