קורות חיים
איבניצקי דויד בן מנחם ופנינה. נולד ביום כ"ב בתמוז תרפ"ד להורים אמידים בוינה העיר. היה ילד ער, בעל המצאות ואהוב על סביבתו. את חינוכו קיבל בבית-ספר עממי ממשלתי ובגימנסיה עברית והיה חבר תנועת-הנוער של בית"ר. בשנה ה-14 לחייו עלה עם קבוצה של "עליית-הנוער" אשר נשלחה לדגניה א'. בקבוצה עבד בנגרות, מצא מיד את מקומו ואפקים חדשים נפתחו לפניו. משפרצה מלחמת-העולם עז היה רצונו להצטרף ללוחמים בנאצים. בגלל גילו הצעיר לא נתקבל לצבא, אך הוא עקף את המכשול הזה והיה לחייל.
ב-1941 נכנם לגדוד הראשון ועם הקמת הבריגדה שירת בה בדרגת קורפורל ומילא בכשרון שליחויות נועזות - בהעפלה וברכישת נשק. בשנת 1946 חזר לארץ, אל קרוביו המעטים, לאחר שנודע לו כי כל משפחתו בוינה אבדה. רק כשנה הספיק לחיות חיים אזרחיים, אך גם בתקופה זו ניהל קורסים רבים ואימן את חבריו לאחוז בנשק. בקיץ 1947 נשלח לתחנת-הנוטרים בחולון ושימש שם בתפקידי-שמירה שונים. ביחוד היה פעיל בהגנת שיירות. "אין להשלים עם כך שהדרך תהיה פרועה" - היה אומר לחבריו, שכינוהו "מלך הכביש".
בבוקר י"א בשבט תש"ח יצא בטנדר פתוח עם עוד 6 נוטרים, פקודיו, להבטחת הדרך לישובי הדרום ולירושלים. האויב טמן להם מלכודת וטנדר הנוטרים עלה על מוקש במבואות יזור. לאחר קרב קצר הוכרעו.
נקבר בנחלת-יצחק. ליד המקום בו נפלו השבעה, על אם הדרך, ניצב כיום גל-עד לזכרם.
הניח אחריו אשה.