רס"ב ישראל-זיגי בן שי ז"ל

קורות חיים

בן חיה-שרה ושלמה-פישר, נולד ביום י"ח בתמוז תרפ"ד (20.7.1924) בפולין. ישראל הספיק להשלים בארץ מוצאו חלק מלימודיו התיכוניים, לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. בתקופת השואה, הוא עבד במחנה-עבודה בגרמניה. בשנת 1941 נשלח ישראל למפעל לייצור מטוסים. הוא הצליח בעבודתו כפחח מטוסים, ומשום שנחשב לאיש מקצוע טוב הועבר ממפעל למפעל, עד לכניעתה של גרמניה. כשהסתיימה המלחמה מצא ישראל את עצמו עקור, בלא בית ובלא משפחה. יחד עם המונים משארית הפליטה, הוא התחיל לחתור לחופי ארץ-ישראל.

בשנת 1946, הצליח ישראל לעלות לארץ. הוא נשלח לקיבוץ ניצנים בנגב, הצטרף לשורות ה"הגנה" וסייע בהורדת מעפילים בחופי דרום הארץ. בניצנים הוא עבר קורס מ"כים מטעם ה"הגנה", והיה למקלען. באותו זמן, מצא ישראל תעסוקה כפחח מטוסים בחיל-האוויר הבריטי בארץ. חבריו כינו אותו "זיגי", ובכינוי זה היה מוכר בצה"ל עד יומו האחרון. כשפרצה מלחמת הקוממיות גויס זיגי לשירות מלא ב"הגנה". הוא הועסק בליווי שיירות, בעיקר בדרכי הנגב והגן על היישובים כמקלען. זיגי השתתף בקרבות המכריעים בקיבוץ ניצנים, עד שהקיבוץ הוכרע והמגינים שנשארו בחיים נלקחו לשבי המצרי.

ביום ה-7 ביוני 1948, יום נפילתו בשבי המצרי, החל אף את שירותו הממושך בצה"ל. בפברואר 1949 נחתם הסכם שביתת-הנשק עם מצרים, השבויים שהיו במצרים וביניהם זיגי - שוחררו. הוא חויל כמקלען בחיל-הרגלים, ושירת בצבא הסדיר עד אפריל 1950. כשהשתחרר התחיל זיגי בחיים אזרחיים, נשא אשה ובנה את ביתו בתל-אביב. מפעם לפעם הוא נקרא לשירות מילואים בחי"ר, ובשנת 1956 השתתף במבצע קדש. ביוני 1959 התנדב זיגי לשירות בצבא הקבע, והוענקה לו דרגת רס"ל. הוא הוצב בחיל-האוויר במקצועו - פחח מטוסים. הוא השתלם בקורסים מקצועיים אחדים בארץ ובחוץ-לארץ, ובדצמבר 1961 הוענקה לו דרגת רס"ר.

בינואר 1961 נשלח זיגי להשתלמות מקצועית בחיל-האוויר המלכותי בבריטניה. כעבור כשנה, כשהחל צה"ל לקלוט כלי-טיס צרפתיים, הוא נשלח להשתלמות מקצועית בצרפת. מפקדיו של זיגי ציינו אותו כבעל כושר ארגון מעולה, בקי במקצועו, מסור, מקפיד על שלמות בעבודה, יודע לטפח יחסי חברות עם מפקדיו ועם פקודיו. הם ראו בו מחנך ומפקד למופת.

בשנת 1967 לקראת מלחמת ששת הימים, מילא זיגי תפקיד חשוב בהכנת הכוח האווירי למהלומה על צבאות האויב. במהלך שירותו, הוא מילא תפקידים מגוונים בסדנאות חיל האוויר. ביולי 1977 הועלה זיגי לדרגת רס"ב. שנה לאחר מכן, הוא שוחרר מן השירות בצה"ל ויצא לגימלאות, אולם לא לאורך זמן. בינואר 1980 הוצע לו לחזור לשירות בצבא הקבע, בחיל-האוויר. המפקדים, שביקשו להחזירו לשירות, נימקו בקשתם: "זיגי הוא אחד המובילים והמקצוענים של מערך הטכנאים בחיל, ויש לנצל את כישוריו במלואם, ולהציבו כמבקר בכיר בתחום המכונאות". בפנייה נוספת, ביקשו מפקדים בחיל-האוויר להחזיר את זיגי לשירות: "אחד הבסיסים הפך לאחרונה לבסיס מבצעי בתחום המסוקים, ונקלטו בו מסוקים, הנוטלים חלק בפעילות שוטפת. אופי הטייסות ופעילותן מחייבת הקמת מבנה חדש. על-מנת להפעילו כהלכה וברמה גבוהה, חייב לעמוד בראשו אדם ברמה גבוהה" - וזיגי היה בעיניהם האדם המתאים, "מפני שיש בידיו ריכוז של ידע מקצועי וארגוני. הוא התנסה בכל המלחמות, בעבודה שחייבה רמה גבוהה, אלתור ותושייה".

בשובו לשירות בצבא הקבע, השתלב זיגי בהיערכות לקראת מלחמת שלום הגליל. כן זכה בכל האותות שהעניק צה"ל ללוחמים במערכות ישראל הוא קיבל את אות ה"עלה", אות מלחמת הקוממיות, אות מבצע קדש, אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת יום הכיפורים ואות מלחמת שלום הגליל.

ביום כ"ג בניסן תשמ"ה (14.4.1985) נפטר זיגי בהתקף לב פתאומי. בן 60 שנים הוא היה במותו. לפי בקשת משפחתו, הוא נטמן בבית-הקברות האזרחי בחולון. הוא השאיר אחריו רעיה ושלוש בנות.

מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים למשפחתו: "זיגי החל דרכו בחיל-האוויר לפני 35 שנים. הכול הכירוהו כחייל מעולה, ומעבר לכך, כאדם חברותי, בעל מרץ ובעל כושר מקצועי וארגוני. בלט בו ניסיונו הרב במקצועו כמנחה, כאב המדריך ומכוון את החיילים והאזרחים של היחידה כולה. מזגו הנוח והליכותיו הנעימות השרו סביבו אווירה חמה".