רב"ט מנחם-פינחס מנדל זומר ז"ל

קורות חיים

בן דוד וחיה. נולד ביום ט"ז בשבט תש"ח (27.1.1948) בעיר אולם בגרמניה. המשפחה, למודת סבל ותלאות בשואת יהודי אירופה, עלתה לארץ ומנחם אז כבן שנה.

את צעדיו הראשונים עשה הילד בבית הספר היסודי הדתי של חב"ד ביפו ואחר שסיים את לימודיו שם למד בבית הספר התיכון "תורה ומלאכה" בתל אביב. תקופה מסויימת היה חבר בתנועת "הצופים", לאחר מכן, בעת האחרונה, לפני גיוסו, היה מרכז הגדנ"ע ביפו כשעיסוקו העיקרי היה קליעה למטרה. על הצלחתו בשטח זה מעידות המדליות המרובות אשר קיבל.

הרבה לקרוא ספרים ותחביביו העיקרים היו בתחומי הספורט. טיולים וסיורים ברחבי המדינה - מדן ועד אילת. השתתף בשלוש צעדות של ארבעת הימים. היה בקיא בידיעת הארץ ובטופוגרפיה. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל אביב עבד בתעשייה הצבאית של משרד הבטחון עד לגיוסו.

בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ושירת בחיל הצנחנים . כשענדו לו את כנפי הצנחן היה מאושר וגאה על שירותו בחיל קרבי. באחת הצניחות נפגע בגבו והרופא אסר עליו להמשיך בצניחה ואמר לו כי ביצוע פעולות נוספות יקשו עליו. אך הוא סירב לקבל תפקידים קלים ופחות מסוכנים והעדיף להמשיך להיות חייל קרבי. לאחר קורס ארוך העמידוהו לשירות החובשים הקרביים שבמסגרת הצנחנים ובכך ראה ייעוד לתקופה ארוכה.

את טבילת האש הראשונה עבר בפעולת התגמול בסמוע. השתתף במפגן "יום הצנחן" ברמת גן וכן במצעד יום העצמאות בשנת 1967, אשר יחידת הצנחנים ערכה בירושלים.

הכל העריכוהו ואהבוהו על מסירותו ללא גבול ועל נועם הליכותיו ועל היותו הרוח החיה בתוכם. הוא שאף להגיע לקצונה.

מלחמת ששת הימים פרצה וכשהוא בעיצומו של הקרב על עזה, כקילומטר אחרי צומת חירבת דרג', נפגע מנחם ברגלו. אחרי חבשו את פצעו רץ ודאג לפצועים אחרים סביבו, ידע כי הוא תקוותם ברגעים קשים אלה. באותו זמן נורתה אש תופת וכך נהרג. זה היה ביום הראשון לקרבות, כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר לבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

שמו הוזכר בספר "השבח להם" למרדכי נאור וכן נדפסו רשימות עליו ועל דמותו בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך.