סרן בנימין בני רומח ארמן ז"ל

קורות חיים

בן סופי ואלכסנדר. נולד ביום ט"ז במרחשון תש"ג 27.10.1942 בעיר ביזיה אשר בדרום צרפת, לא הרחק ממרסיי. הוריו היו גרים באנטוורפן, וכדרכם של רבים מיהודי העיר עסק גם אביו ביהלומים. אך בזמן מלחמת העולם השנייה נתגלגלו ממקום מגוריהם לדרומה של צרפת לשטח שבידי וישי. לאחר שנולד בנימין לא גורשו הוריו למחנה ריכוז בזכותו, כי כך נהגו אז בימי שלטון היטלר ביהודים שהיו אבות לילדים קטנים, ובזכות הריונה של אמו לפני הולדת אחיו השני ניתנה להם הרשות לעבור לשווייץ. משם חזרו כתום המלחמה לבלגיה. בני הספיק ללמוד שנה אחת באנטוורפן. בשנת 1949 הגיעה המשפחה לארץ והשתקעה בחולון. שם למד בני בבית-הספר היסודי על-שם שנקר. את לימודיו התיכוניים עשה בני בבית-הספר החקלאי בפרדס-חנה.

בני אהב לעסוק בספורט, לשחק בכדורגל ולשחות בים, ושאף לבצע כל פעולה ספורטיבית בדביקות. הוא התעניין גם בשחמט ובשעות הפנאי אהב לקרוא ספרות בנושא תעופה. מתון היה בהליכותיו, בעל חוש הומור, שקט ומצניע לכת, למרות היות חלקו רב בטיסות מבצעיות בשמי האויב.

עוד מימי היותו תלמיד, חבר בשבט "הצופים" ולאחרונה טייס בחיל-האוויר, נתגלו בו ערכים לאומיים נעלים. הוא זכה להיות בין הטייסים הראשונים שפקדו את דמשק מאז מלחמת הקוממיות. תמיד היה ראשון - החלוץ העובר לפני המחנה, מוכן לשלם את המחיר למען העם והמולדת, ואכן, בצאתו למשימה היתה הליכתו בטוחה וללא חששות.

בני לא חלם להיות טייס כאשר גויס לצה"ל באוקטובר 1960, אולם במיבחנים מקדימים נתגלו תכונותיו המתאימות להצטרף לחיל-האוויר לקורס טיס. הוא שירת בחיל האוויר שבע שנים ונשארו לו עוד שנה ומחצה עד גמר החוזה, ולפי תכניותיו היה אמור לחתום על שירות לפרק זמן נוסף, בחיל האויר. בני עבר קורס טיס מתקדם ואימונים מבצעיים, והשתתף כטייס בצוות האירובטי במטוסי הפוגה מגיסטר. כן הדריך בבית-הספר לטיסה. עם בוא מטוסי המיראז' היה לטייס במטוס הצרפתי החדש.

ערב מלחמת ששת הימים השתתף "במיפגש" שבו הופלו 6 מטוסי מיגים מצריים, על ידי טייסים ישראליים ובני הפיל מטוס אחד.

בחיל-האויר הגיע לדרגת סרן, וכטייס במלחמת ששת הימים, ביום כ"ט באייר תשכ"ז 8.6.1967 הוא היום הרביעי לקרבות, נפל כעשרים קילומטר מערבה מקנטרה וגופתו לא אותרה.

הניח אשה - דליה ובת בגיל שנה ושמה שירלי.

מציבה לזכרו הוקמה בחלקת הנעדרים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. משפחתו הקימה לזכרו ספרייה שנושאה הוא "הלוחם היהודי מבראשית ועד היום", בבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס-חנה. אשתו הוציאה לזכרו אלבום איורים וצילומים עם רשמי חוויות מפי חברים - והספר נקרא בשם "לשירלי שתזכור".