תפריט נגישות

סגן חיים פרחי ז"ל

חיים פרחי
בן 24 בנפלו
בן אסתר ויעקב
נולד בתל אביב
בד' באב תש"ט, 30/7/1949
שרת בחיל רפואה
יחידה: פלחי"ק 534
התגייס ב-אוקטובר 1967
נפל בקרב
בי"ב בתשרי תשל"ד, 8/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: רפידים
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 5, שורה: 2, קבר: 14.
הותיר: אישה, הורים ואחות

קורות חיים

חיים, בן אסתר ויעקב ז"ל. נכד לחיים אהרן פרחי. שהיה נשיא ההסתדרות הציונית בבולגריה. נולד ביום ד' באב תש"ט 30.7.1949 בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "תל נורדוי". ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון-עירוני ה' בתל-אביב, במגמה ביולוגית, וסיים אותם בהצטיינות. חיים, שכונה בפי בני משפחתו "חיימ'קה", ובצבא "פרחי" היה ילד יפה מאוד וכל רואיו התפעלו מיופיו, עם זאת היה ביישן מאוד, ורק משגדל מעט, התחיל להיות חופשי יותר בחברה. בכיתתו בבית-הספר היסודי היה תלמיד מצטיין ומוריו שיבחו את תבונתו ואת כושר תפיסתו הרב. גם בבית-הספר התיכון היה תלמיד מעולה, ובמיוחד הצטיין במקצועות הריאליים. כן היה פעיל מאוד בחיי החברה בבית-הספר.

חיים אהב מאוד לשחק בכדורגל, ומאז ימי בית-הספר היסודי היה מקדיש שעות אחדות למשחק בכל יום ששי אחרי-הצהריים. כן אהב מאוד לקרוא ספרים מכל הסוגים. טוב הלב, שהיה טבוע בו. בא לידי ביטוי עוד בילדותו, וככל שגדל, גדל זה עמו. חיים היה מעודד ומרגיע את חבריו בשעות קשות ותמיד היה מוכן לעזור לכל אדם. הוא היה רגיש ובעל הבנה עמוקה. מלא שמחת חיים ופניו עליזים תמיד. במסיבות היה הרוח החיה ונהג לארגן פגישות בין חברים. הוא ניחן בכושר ארגון רב ותמיד התנדב במקום שנדרשה יד מארגנת. היה לו חוש אחריות וכל שעשה. עשה במסירות רבה. הוא היה קשור מאוד להוריו, ובמיוחד לאמו. היחסים ביניהם היו מבוססים על אהבה ללא גבול, הבנה וחברות. לאמו היה מספר את כל הקורות אותו והיה מתייעץ עמה בכל בעיה. לאחותו היה אח מסור ביותר ועמד לצדה בשעות קשות, וכן היה דוד נפלא לבנותיה.

חיים גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967 הוצב לחיל הרפואה במסגרת העתודה האקדמית, ושירותו הסדיר נדחה עד שיסיים את לימודי הרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. אביו ז"ל הוא שהחדיר בבנו את האהבה למקצוע זה ושימש לו מופת למסירות ולהקפדה בעבודתו. גם באוניברסיטה היה התלמיד הטוב בכיתתו והיה פעיל בענייני הציבור, הוא סיים את לימודי התואר הראשון והוענק לו תואר בוגר ברוקחות, אך לא הספיק לסיים את עבודת הגמר שלו לתואר השני, בטקס קבלת התארים הוטל על חיים לשאת את נאום הסיום והוא השמיע דברים ששפעו הומור, טוב-לב וחכמה, מורהו חזה לו הצלחה רבה בעתיד, בראשית 1973 נשא חיים לאישה את חברתו, שהכיר בבית-הספר לרוקחות, כשהיה מדריך שלה בשיעורי מעבדה, לימים אמרה אשתו כי לעולם לא יישכח האושר העילאי שהעניק לה בתקופת נישואיהם הקצרה, הוא נקרא לתקופות של שירות מילואים במסגרת העתודה. ולאחר הטירונות והשתלמות בקורס חובשים מחלקתיים. נקבע תפקידו כחובש קרבי. כשסיים את לימודיו כרוקח. הוצב למפקדת קצין רפואה ראשי. אחרי שהשתלם בקורס לקציני חיל הרפואה. הוענקה לו דרגת קצין והוא הוצב ברפידים. כרוקח אחראי על מחסן התרופות. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. מילא חיים את תפקידו ברפידים. לדברי פקודיו במרכז הרפואי ברפידים, לא פסקה עליזותו אף בשעות הקשות של המלחמה, והוא היה להם למופת כחבר וכמפקד. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) הפציצו מטוסים מצריים את רפידים. חיים דאג לפינוי פקודיו ממחסן התרופות ועזב את המקום רק לאחר שלא נותר שם איש. פצצת השהיה, שנפלה על המחסן התפוצצה לפני שהספיק להתרחק מהמקום והוא נפגע מרסיס ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "חיים היה חביב על מפקדיו ועל חייליו כאחד. אנו לא נשכח את מסירותו לתפקיד ולצה"ל". ברפידים, במקום שם שירת, הוקם מועדון לזכרו.

בניית אתרים: