טוראי שמעון "שימע'לה" קנבל ז"ל

קורות חיים

בן ליפא וחיה. נולד ב-1 בדצמבר 1927 בסרי שבליטא. בן יחיד להוריו. בשנת 1935 עלה עם הוריו ארצה. המשפחה השתקעה בתל-אביב. כאן למד בבית-הספר העממי על שם אחד-העם ובגימנסיה "הרצליה" (מגמה ריאלית, כיוון חקלאי). מנעוריו הצטרף לתנועת "המחנות העולים" ובסיימו את לימודיו בגימנסיה יצא עם קבוצתו להכשרה במסגרת הפלמ"ח. עשה את הכשרתו ביגור ובמעוז-חיים. נקרע בין חובה למולדת לבין חובה לבית. לימודים, השכלה תיכונית, לא ניתנו לו על מגש של כסף. הוא לא מאס בשום עבודה, כדי להשתכר, לחסוך למען המשך השתלמותו בבוא מועד. בין חופשה לחופשה מההכשרה, היה קופץ לביקור קצר הביתה ושוב נוטל תרמילו - אורח לשעה. לא אהב להשתפך ולהרשים את הסובבים אותו. כשם שבא הלך, עד לביקור הבא. מי שהכיר אותו מקרוב ידע מה הציק לו, וכיצד חש בהיותו בן יחיד להוריו כשאין בידיו להושיעם. ביום החלטת האו"ם על הקמת המדינה שהה בבית. בראשית המאורעות אולץ לפרוש מן ההכשרה כדי להיחלץ לעזרת הוריו שחיו בדוחק. בחוץ רקד כל העם ושמח על הגאולה הקרבה - אחרי אלפיים שנה. אבל הוא היה עצוב, מודרך ע"י תחושה קשה לקראת הבאות. מיד יצא לשמירה בעמדות-הספר של העיר וכעבור זמן קצר חזר אל קבוצתו במעוז-חיים. עם חברי ההכשרה השתתף בקרב על משמר-העמק וכן בקרבות אחרים באותו אזור. ב-15.5.1948 יצא עם פלוגתו להתקפה על מלכיה שבגליל העליון, על גבול הלבנון. שמעל'ה לא היה צריך להמצא שם. בנים יחידים אסורים היו במגע עם האויב. לפי פקודת המטה הכללי לא הותר להם להשתתף בקרבות. אבל כשחבריו יצאו לקרב הצטרף אליהם, לא יכול היה להשאר בעורף.

הקרב היה קשה ביותר. הכוחות הלבנוניים וכוחות הפלישה עלו בהמוניהם מצויידים בשריון ובנשק כבד. ניתנה פקודת נסיגה. שמעון היה בין המחפים על נסיגת פלוגתו. בשעת החיפוי נפגע מכדור בראשו ומת במקום.

באותה שעה שנפל שמעל'ה הכריזו בתל אביב על הקמת המדינה. גופתו לא נאספה מיד אלא רק לאחר שבועיים, בשעה שכוחותינו חזרו לכבוש את מלכיה. נקבר בקבר-אחים במעוז-חיים ב-29.5.1948.