בכינוס הורי הגרעין, תש"ח
נפגשים אנו פגישה ראשונה, הורים ובניהם הבוגרים היוצאים לחיים חדשים.
כתמיד חרדים כל אב וכל אם לילדיהם
כל אם זוכרת עוד את ילדה כתינוק וודאי עוד רואה אותו כן גם עתה.
כל אם ודאי חשבה כשבנה היה קטן, שהוא נועד לגדולות. "בני יהיה מנהיג גדול, כבר בילדותו ניכרה בו רוח ההנהגה בחבריו הקטנים"
"בני יהיה מהנדס" והיתה מהללת את הבתים שהיה בונה מהקוביות שהדודה קנתה לו ליום הולדתו.
לכל הפחות שיהיה נהג ב"אגד". פרנסה מכובדת. כן, המציאות והזמן חלפו, הילדים גדלו וכל אם מרגישה שבנה ניתק ממנה, ניתק מוקדם מדי.
הזמן חלף והגענו לרגע מכריע בחיי כל נער.
סיום בית הספר, סיום השנים של חוסר דאגה ושובבות.
אנו יוצאים לקראת חיי עצמאות. אנו ברשות עצמנו. בשנים קודמות היתה יציאת הבנים להכשרה כרוכה בהתנגדות גדולה מצד ההורים.
לעתים הויכוחים והמריבות נסתיימו לא בצורה ראויה לליווי יציאת הבן מהבית. וטוב שאנו יוצאים והורינו חרדים לנו ולחיינו, אך, מנקודת ראות אחרת.
הם מלווים אותנו בחיבה וברכת דרך צלחה וטוב, שלפני צאתנו אנו נפגשים כולנו, כל הגרעין היוצא, עם הורינו. וידעו הורינו, כי בנם נמצא בחברה לפי רוח הבן ונקווה גם לפי רוח האב.
חיינו ודאי לא קלים יהיו ודרכנו שבה בחרנו לא מהקלות היא.
לפנים היתה יציאה כזו כרוכה בהעזת מה, כיום הפכה היא לדרך הרשמית של הנער בצאתו לחיי הגשמה ציונית ומעמדית.
תיהפך נא פגישתנו לחוליה ראשונה בקשר בין הורים לבניהם, קשר שתועלתו מרובה. ברכתנו להורים שיזכו לרוות נחת מבניהם למרות כל הצרות והצער בשנות גידולם.
מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.