בשנות המלחמה שירת כנוטר במשך כמה שנים, עם זאת התמיד באימוניו הספורטיביים. כשחזרתי מהצבא, מצאתיו על פיגומי הבנינים בירושלים. טרדות העבודה ודאגות הפרנסה ליווהו מילדותו. כשראה אותי ממרומי הפיגום, חייך אלי ועיניו השחורות והטובות הפיקו שמחה ורצון: שוב נפגשנו אחרי שנים של תלאות וסכנות.
היה בא למועדון של "המשמרת הצעירה" לשמוע שיחה, להשתתף בויכוח ולחיות את חיי תנועת הפועלים.
היה חבר השורה מזה שנים ובפרוץ המלחמה התגייס מיד. נפגשנו באחד הבסיסים הדרומיים של ירושלים. תמיד ידע להאיר פנים, לשבת בצוותא עם החבריא, ברוח טובה, בידידות לבבית ובצנעא. פעם נבחר לפעולה. המשימה היתה קשה ומסוכנת, היה צורך להנחית מהלומה כבדה על אחד הבסיסים הראשיים של האויב, תוך חדירה עמוקה ופעולת חבלה. יחיאל לא התבייש לגלות למפקדו, כי הוא חושש שמא לא יעמוד במבחן האש הראשון ויכשיל את המשימה בהתנהגות בלתי זהירה ובלתי מאומנת כראוי, והציע להשימו במקלע חיפוי, עד שיתנסה מעט באוירת הקרב ויתגבר על חששותיו. בקשתו נתמלאה - והוא מילא את תפקידו בדיקנות, רציפות ובלא כל עצבנות. מאז ועד מסעו האחרון עבר חודש ימים. ואף בחודש זה השתתף בפעולה לא אחת.
(מדברי מפקדו)
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח