יחיאל כלב ז"ל

קורות חיים

כלב יחיאל בן מנחם ורומיה. נולד ביום י"ב בסיון תרפ"ג בעיר צנעא, בתימן. הגיע לארץ יחד עם הוריו בהיותו תינוק בן שנה, המשפחה התישבה בירושלים.

עד גיל 8 למד בחדר תימני. בן 9 עבר לבית-ספר עממי לבנים. כתלמיד בית-ספר זה הצטרף בהיותו בן 12 ל"משמר הבריאות" ולקבוצת "מגל" שעל-יד מגרשי הספורט על שם גוגנהיים. כתוצאה מכך התפתח אצלו חוש הספורט ורצון לפיתוח הגוף, ובגיל 16 כבר היה לספורטאי מצטיין. הצטיין באתלטיקה קלה וביחוד בריצה. השתתף בתחרויות רבות ונתפרסם בארץ כ"אלוף-הריצה הארצי" אחרי שנחל נצחון בתחרות של הרצים היהודים, הערבים והאנגלים.

התמסרותו זו לספורט ואף ההדרכה בו לא החלישו את רצונו להתפתחות כללית והוא הקדיש את כל עתותיו הפנויות בשקידה רבה ללימודים בקורס-ערב "בגרות". במאמצים מרובים קנה לו את השכלתו ובו בזמן תמך גם במשפחתו הענייה על-ידי עבודתו בבניין. טרדות העבודה ודאגות הפרנסה ליווהו מילדות. אך עיניו השחורות והטובות הפיקו תמיד שמחה.

את הערבים הקדיש לסניף "הפועל" כמארגן וכמדריך. במזגו הטוב והנוח נתחבב על כל יודעיו, וחניכיו העריצוהו וכיבדוהו מאד. בשנת 1940 הצטרף למשטרת הישובים העבריים ומאז נטל על עצמו תפקידים אחראיים ב"הגנה". עוד לפני הכרזת הגיוס במלחמת השחרור, נמצא בשירות פעיל כמ"כ בחי"ש. השתתף כמקלען בקרבות רבים בסביבות ירושלים. השתתף פעמיים בפעילות בשיך-ג'ראח. נאסר על-ידי הבריטים על-יד קולנוע "רקס" בשעת מילוי תפקידו כשנשק-מגן בידיו. נחבש לשבוע ימים ושוחרר מבית-הסוהר בעזרת ה"הגנה".

ימים מעטים לאחר-מכן נקרא עם נבחרי הנוער למחלקה מיוחדת "מחלקת הל"ה" שחשה לעזרת גוש עציון הנצור ועמהם נפל בקרב ליד הכפר צוריף ב- ה' בשבט תש"ח (16.1.1948), נקבר בכפר-עציון והועבר, יחד עם חללי גוש עציון, כעבור שנה ומחצה, ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) לקבר-אחים על הר-הרצל בירושלים למנוחת עולמים.