צבי קנטור, שנפל בקרב על דרך ירושלים-תל אביב, היה מימי-נעוריו הראשונים עד ימי-עלומיו האחרונים, עד היום האחרון לחייו, סמל הענוה והמסירות, הכשרון והיעילות, ושמש מופת לרבים.בשבתו על ספסל בית הספר הצטיין בהבנתו ותפיסתו, בהתמדתו וחריצותו. הוא למד בבית-הספר העממי "תלמוד תורה" של המזרחי בירושלים. בשנות למודיו האחרונות בבית הספר הזה נתגלו בו תכונות של מדריך - מארגן ושל עוסק בצרכי ציבור באמונה. ראש דאגותיו היה עזרה לחבר בצורות שונות. ארגן מסיבות חגים ומאורעות והיה ראש המדברים בהן. ארגן קופה הדדית, כדי לעמוד לימינו של חבר בשעת דחקו ולסייע בידו בצורה נאותה. ייצג את כתתו כלפי ההנהלה והמורים ומחוץ לבית-הספר.
כשגמר את חוק למודיו בבית-הספר העממי נכנס למחלקה השישית של הגמנסיה העברית ברחביה בראשית שנת תש"ו. אף במוסד חינוכי זה עשה חייל בלמודיו והתחבב על מוריו וחבריו. אבל מחמת המצב החמרי של משפחתו הוכרח לעזוב את הגמנסיה אחרי גמר לימודיו במחלקה השביעית ולהרתם בעול דאגת המשפחה. אחרי גמר הלמודים בקיץ תש"ז נכנס לעבודה בלשכה הראשית של הקק"ל בתפקיד-עזר, וכעבור זמן קצר נתחבב על כל צבור הפקידים בלשכה עקב מידותיו הטובות והליכותיו הנאות.
בשורות ההגנה היה צבי ארבע שנים, קודם כטוראי ואחר כך כמפקד מחלקה בגדודי הנוער. עם פרוץ מלחמת ישראל באויב מסביב לפני כמה חודשים - הרגיש צבי בכל חום לבו, מה דורשת שעת הרל-גורל זאת מבחורי ישראל והלך לגיוס מלא ופעיל בצבא ההגנה. כעבור זמן קצר נתמנה למפקד כתה. השתתף בקרבות רבים והיה תמיד מן הראשונים לקבלת תפקיד אחראי ומסוכן, שמילא אותו בישוב הדעת ובצניעות. נלחם בעוז ובחרוף נפש כאחד. היתה לו תמיד התחושה של שגב השעה ושל חובת היחיד כלפי העם כולו. לאחרונה נשלח אל אחד המשלטים בדרך ירושלים-תל אביב מקום שם נפל ביום ו' תמוז בשעת מלוי תפקידו כלוחם גבור ואמיץ, בעודו בשחר דרך חייו - בגיל תשע עשרה שנה (עשרים בקרוב). יחד עם משפחת המנוח שיכל הישוב אחד מבחורי ישראל הדגולים. דמותו הנאה של צבי תהיה תמיד בזכרון, בקרב מכריו, כסמל הדמות של כל בחור - וטוב מישראל בדורנו, אשר בעת שלום הוא שוחר עבודה של בנין הארץ בצורות שונות ובעת מלחמה הוא שוחר קרב למען תחית עם, ולמען תקומת מדינת ישראל, ואיננו נרתע מלהביא את חייו על מזבח התחיה והתקומה.
יהי זכרו ברוך
מ. יזרעאלי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.