רב"ט צבי קנטור ז"ל

קורות חיים

קנטור צבי בן משה ורחל. נולד ב-1929 ברוסיה הלבנה, וב-1935 עלתה המשפחה לארץ והתישבה בירושלים. גמר בהצטיינות את תלמוד-התורה "מזרחי" ועל סמך הצלחתו בלימודים בבחינת-הכניסה התקבל למחלקה הששית של הגימנסיה העברית ברחביה. גם שם היה מטובי התלמידים, היה פעיל בחייהם הציבוריים, ייסד קופת "עזרה הדדית" ושקד להיטיב לזולת בשעת דחק. באותה תקופה התמחה בהעתקתם ובתרגומם של כתבי-יד עתיקים בהדרכתו של נחמיה אלוני. חיבוריו על בעיות "עם ואדם" והתקופה הסוערת העידו על מחשבה מעמיקה וכושר ביטוי. בגלל קשיים חמריים הפסיק את לימודיו אחרי סיום מחלקה שביעית נכנס לעבודת פקידות בלשכה הראשית של הקרן-הקיימת-לישראל. במידותיו הטובות נתחבב על הפקידים הותיקים והקשישים. היה פעיל ב"צופים" ובגדנ"ע. הגיע לדרגת מ"מ ושירת בהדרכה ובאימונים בנשק קל.

כשהחלה מלחמת-השחרור אמרו להשאירו בהדרכה, אך הוא ביקש להעבירו למחלקה קרבית ונתקבל לחי"ש. נתמנה למ"כ ושירת בגדודים "מכמש" ו"מוריה", בליווי שיירות לתלפיות ולמקור- חיים. השתתף בקרבות ובפעולות רבות באומץ ובמסירות, ובין השאר- בפיצוץ הטחנה בבית-צפאפה. הועבר להגנת נוה-יעקב הנצורה, וכמפקד בעל כושר חינוכי ויחס חברי הצליח להעלות את ה"מוראל" של אנשיו בתנאי המחסור והתלאות. הוא מיזג בתוכו את דמות המפקד-המחנך והרע. ואכן אנשיו היו יוצאים אחריו בבטחון גמור- בין בשעת פטרולים וסיורים ובין בפעולות קרב. וגם כשהעבודה בחפירות וביצורים היתה הכרחית, היה מצליח להתגבר על התמרמרות האנשים, שזה חודשים לא ראו את הבית והיו מבצעים את המוטל עליהם. בין היתר כתב: "אין דבר העומד בפני הרצון, זוהי סיסמת עמנו מימים ימימה, ואף עתה היא נותנת לנו מרץ, שתקום פה ארץ ישראלית ושלטון יהודי בה ... לבסוף נצליח בדרכנו".

משנקע רגלו בשעת התקפה על התחבורה הערבית בכביש הראשי שמחוץ לכפר וכושר-הילוכו נפגם, מצא לו תעסוקה ליד המרגמה, ובלבד שלא ישב בטל. בשעת פינוי נוה-יעקב (16.5.1948) חזר ירושלימה ורצה לעבור לפלמ"ח, אך הוכרח "להתבטל" בגלל ההכרח לרפא את רגלו. משהבריא חזר לשירות במשלטים בדרך לירושלים ונפל בהתפוצץ פגז בבית פפרמן ליד מעלה- החמישה ביום 13.7.1948 בו ביום נקבר בקרית-ענבים.