(מורשת - בית הכנסת בגדוד 79)
חיה עומדת לפני עיני דמותו הקורנת והעליזה של עזרא, וחיים פניו מחוסרי הדאגה המעוטרים בלורית הלונדינית, הנוטה לימין ולשמאל.
לפני ארבע שנים עלה ארצה עם עלית הנוער מתורכיה ומיד החל לשאת בעול תפקידים במחתרת. ובמחתרת הכרתיו. זוכר אני את הימים בהם התאמנו וחיינו בתנאים הקשים של ימי שקיעת המאנדאט כשבידינו היו רק כמה סטנים, רובים אחדים מסוגים שונים ו"ברן" אחד, שבגלל יחידותו היינו מסכלים בו בהערצה. רוחו ורצונו של עזרא היו איתנים תמיד והתנאים הספרטניים בהם פעל הוסיפו לאמצו ולחסנו כפלדה.
כאשר התלקחה המלחמה בכל עוז עם הכרזת המדינה היה עזרא בין הראשונים שנכנסו אל חיל השריון שנקרא בראשיתו בשם "חמש". לאחר שהשתתף בקרב לטרון, במאבק המר להבקעת הדרך לירושלים המשיך עזרא, אחרי הפוגה שחלה בפעולות, לקחת חלק בשחרור הגליל. אך מה צר שלא זכה לראות בעיניו את הגליל העברי המשוחרר.
בבוקר בשעת ההסתערות על גוש חלב, כשהפציע השחר על גזרתנו, הושתק לפתע המקלע שבידי עזרא: כדור אויב קרע אותו לעולם מעל חבריו הלוחמים.
שעה אחת אחרי כן גוש חלב בידינו. עשרות חיילי האויב שלמו בדמם. נקמנו את דמו של עזרא ושבעתים עוד נקום.
עוד עומדת לעינינו דמות פניו הנעוים מכאב, כשהרוח משחקת בשערותיו ומניעה אותן על פני מצחו כדרכה תמיד, ואצבעות ידיו הנעוצות באדמה, כילד הנצמד אל אמו בשארית כוחותיו בשעה שמבקשים לנתקו ממנה בכוח. עוד חי לנגד עיניו מראה חולצתו הספוגה דם המתבוססת בקצב נשימותיו האחרונות ההולכות ונחלשות. ובאזנינו מהדהדת עוד גניחת גסיסתו כמשאלה עזה לחבריו להמשיך, להמשיך עד תם. על קברו הרענן אנו נשבעים, כי נקיים את צואתו.
"כבמלט נדביק הגופות ללבנים ובנין המולדת נקים..."
חזקיה ישראל
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח