רס"ב רון משיח ז"ל

אלבום תמונות

זאת הפעם הראשונה שאני כותב לך.
אנחנו כבר מעל 14 שנה משרתים ביחד.
התחלנו והתקדמנו בכל דבר ביחד, אם בהסמכות ואם בקורס מכונאים מוטסים ובסוף עבדנו וניהלנו ליין ביחד.
היו לנו עוד הרבה תוכניות להיות ולהצליח ביחד.
תכננו כל כך הרבה דברים לעשות בליין ומחוץ לליין בערבים, והכל היה ביוזמתך.
היה לך כל כך איכפת מהאנשים מהטייסת ומהליין.
התייעצתי איך בכל דבר לפני שהתחלתי ולפני שהודעתי משהוא לחיילים.
ופתאום הכל נגמר כל כך מהר ואני לא מסוגל להאמין.
באים, אוספים את כל החפצים שלך מהליין ומהארון, אורזים בארגזים ואני נשאר רק עם הזכרונות הרבים שלי ממך, וקשה לי לדמיין שאף פעם לא תחזור, זה הרי לא נתפס.
היינו צריכים לטוס באותו מבנה באותו יום רבסיעי של האסון לאותו המקום. היה לי מוזר ששנינו מאותו ליין נטוס ביחד הרי מי ינהל את הליין. דיברנו על זה ואמרנו מה זה משנה חוזרים מוקדם ונהיה בבוקר בליין. לא דיברתי על זה מילה עם גיורא כדי שלא תכעס עלי שבגללי אתה לא טס. הרי אתה חיית את הטיסה וכל כך אוהב לתרום למלחמה.
אם מדברים על לוחמים אתה היית אחד מגדולי לוחמי 114, מתנדב לכל משימה בכל שעה ותמיד מתלהב, רץ ומשקיע כאילו זאת הפעם הראשונה.
חיכיתי כבר לספר לך שהילה בהריון ושהילדים שלנו יהיו בערך באותם גילאים ונוכל לצאת ולשחק ביחד עם הילדים אבל לא הספקתי.
היה לי הכבוד להיות בדרכך האחרונה למרות שהיה לי קשה מאוד להוריד את הארון מתחת לאדמה.
אני יודע שאני גרוע בלשמור על קשר אבל אני מבטיח לעשות הכול כדי לשמור על קשר עם סיוון ועם ההורים ולא רק בימי זיכרון.
אני עדיין לא מאמין שאני כותב לך ושלא אראה אותך בחיים.

שמוליק בלומנפלד