רב"ט זוהר זהבית צין ז"ל

זהבית ילדה שלי! נסיכה קטנה עם חיוך של מלאך!!!

זהבית נולדה ב-4.6.1987, ז' בסיוון תשמ"ז, אחת מתוך שלישיה. הילה נולדה בשעה 12.05, זהבית בשעה 12.06 וחלי בשעה 12.07. לאחר כשנה וחודשיים נולד לה אח שי.
רק למחרת היום שהם נולדו נתנו לי לגשת לפגיה לראות את בנותי, בחדר מספר אחד עמדו 2 אינקובטורים ובהם היו חלי והילה, זהבית לא היתה שם. נכנסתי ללחץ ושאלית היכן התינוקת השלישית שלי כשדמעות חנקו את גרוני. אחת האחיות לקחה אותי לטיפול נמרץ והראתה לי את זהבית וניסתה להסביר לי שהכל בסדר, שזהבית הוכנסה למחלקת טיפול נמרץ רק בגלל הלחץ ושהכל בסדר שהיא נולדה עם הציון 10 ואין לה אף בעיה.
כן, כבר אז ביום שנולדה, למרות שילדתי שלישיה, לא יכולתי ולא רציתי לאבד אפילו ציפורן מהם אבל היום כן אפילו לא מלאו לזהבית 19 שנה וזהבית נלקחה ממני.
זהבית נולדה בבית חולים בקריה בתל אביב בניתוח קיסרי במשקל 1,380 גרם הגובה 40 ס"מ פניה היו מאורכות וקראית לה בשם זהבית על שם אמא שלי זהבה.
במשם 20 יום זהבית אכלה דרך זונדק, צינור שנכנס דרך האף. ב-18.6.87 זהבית מצצה אצבע בפעם הראשונה, ב-24.6.87 זהבית אכלה בבקבוק בפעם הראשונה, בתאריך 30.6.87 זהבית יצאה מהאינקובטור והועברה לעריסה מחוממת.
ב-14.7.87 הוצאתי את זהבית ואת שתי אחיותיה התאומות מבית החולים. זהבית היתה במשקל 2,100 גרם.
"זהבית למה הלכת ילדתי שלישיה ואת עכשיו כל כך חסרה".
ב-15.7.87 זהבית מיקדה מבטים בחפצים ובאנשים בסובבים אותה והאזינה לקולות.
ב-2.8.87 זהבית לא רצתה לישון, רצתה רק לשחק. פחדה מאמבטיה מהרעש של המים הזורמים בברז.
בסביבות שעה 22.00 זהבית נחנקה ואיבדה את ההכרה, שאבתי לה מהראות ע"י מכשיר רפואי את החלב שנכנס לשם ואז זהבית התעוררה. כשזהבית היתה מתחילה לבכות היא היתה נהיית כחולה ואדומה והיתה נרגעת רק כאשר אני או סבתא זהבה, אמא שלי, או יפה המטפלת שעזרה לי במשך השנה הראשונה לחייהן, היינו לוקחות אותה לידיים ומחבקות אותה חזק.
ב-5.8.87 בגיל חודשיים ויום, הוצאתי את זהבית לטיול בפעם הראשונה לחייהן. לזהבית היתה דלקת אוזניים.
זהבית מקשקשת ומתהפכת מצד לצד, מסתובבת במיטה בזוית של 360 מעלות, מזהה את הסובבים ומחייכת.
ב-6.10.87 ערכנו לכבוד זהבית ואחיותיה בריתה. הן לבשו שמלות לבנות מקושטות בסרטים אדומים.
22.10.87 זהבית כבר היתה ממלמלת ומתפקעת מצחוק.
4.11.87 זהבית בת 5 חודשים מוצצת לאמא ונושכת לה את הסנטר עם החניכיים, סדר יום: קמים ב-7.00 אוכלים דיסה שוכבים במיטה, זהבית היתה משחקת עם ספר התמונות, דופקת על התמונות עם כפות הידיים ומדברת אליהם. ב-10.30 אוכלים פירות, זהבית לא אהבה פירות, בוכה ולא רוצה לאכול אותם. לאחר מכן בימים כשהשמש זורחת וחם בחוץ יוצאים לטיול לסבתא זהבה או למרכז. חוזרים בצהרים נכנסים למקלחת אוכלים מרק והולכים לישון צהרים. קמים בערך ב-16.30 אוכלים דני עם גבינה ומשחקים על השטיח וצופים בטלביזיה עד שעה 20.00 אוכלים דיסה והולכים לישון.
ב-5.11.87 כאשר הטלפון צילצל זהבית הרימה את השפורפרת וענתה במלמול לרעשים ששמעה. מידי ערב כאשר הבנות היו עולות למיטה הייתי מספרת להן סיפור ושרה להן שירים לפני השינה.
ב-15.11.87 לזהבית היה חוסר דם ועשתה הרבה בעיות עם האוכל.
זהבית היתה ממש יפהפיה עם שער קצוץ בלונדיני ופנים עגולות ואף כמו כפתור מקשקשת ומדברת וכל הזמן רוצה תעסוקה. מתיישבת לכמה שניות ונופלת. זהבית מחזיקה רעשן ביד ומכניסה אותו לפה ומעבירה משחקים מיד ליד.
ב-20.12.87 זהבית התהפכה מהבטן לגב פעם ראשונה, זהבית אחזה בבקבוק ושתתה תה לבד, וכשהיא היתה ערומה היתה אוחזת בכף הרגל ומכניסה אותה לפה.
ב-31.1.88, בגיל 6 חודשים ו-26 יום, יצאה לזהבית שן ראשונה.
1.2.88 זהבית התיישבה לבד ונשארה יושבת הרבה זמן.
30.2.88 זהבית עשתה בסיר בפעם הראשונה.
19.3.88 זהבית לא רוצה לשבת כל הזמן אוחזת דברים ונעמדת ורצה עם ההליכון.
31.3.88 זהבית עומדת לבד אוחזת ברהיטים או בקיר והולכת רוקדת עוגה עוגה, ומתיישבת כשאומרים לשבת וקמה כשאומרים לקום.
20.4.88 זהבית מחזיקה דברים ורצה בבית. אומרת לא ומזיזה את הראש לשלילה. עושה שלום למי שהולך ומוחה כפים בעדינות.
ב-21.5.88 חגגנו את יום ההולדת גיל שנה לזהבית ואחיותיה אצל סבתא זהבה.
ב-20.7.88 זהבית בת שנה ו-16 יום הלכה לבד, לבד, רוקדת מורידה את הסרט מהראש, שרה ונותנת נשיקה.
ב-1.8.88 קניתי לזהבית את זוג הנעלים הראשונות.
בגיל שנה וחודשים זהבית ואחיותיה נכנסו למעון ויצו 1.9.88 עד 20.8.91
בגיל 3 הלכה לגן מינה טוםר חובה ב-1.9.91 ולאחר מכן לגן תת חובה בגיל 5 ב-1.9.92 לגן גניה.
כאשר זהבית התחילה ללכת למעון עם אחיותיה היה לנו סדר יום: קמים בבוקר ב-7.00 מצחצחים שיניים, שותים שוקו, נוסעים למעון, זהבית מאוד אהבה את המעון והיתה פעילה וחייכנית, השתתפה בפעילויות ובמסיבות בגן, בשעה 3.00 אמא ציפורה היתה מגיעה לקחתן ביום שמזג האוויר יפה הלכנו לטייל לגנים ציבוריים וביום קריר חוזרות לבית משחקות ועושות עבודות יצירה חוברות עד שעה 7.00, מתקלחות אוכלים ארוחת ערב צופים בטלויזיה ולמיטה עם סיפורים ושירים.
ב-1.9.1993 זהבית עלתה לכיתה א'1 בבית הספר א.ד. גורדון כפי שזהבית כתבה ביומנה.
בכיתה א' זהבית התחילה לכתוב יומן חיים. לא כל יום היא כתבה אבל מידי פעם.
"אני כבר גדולה בת 6 עולה לכיתה א' הכרתי את חברי ללימודים, ביום הראשון מעט פחדתי, אבל חופית חברתי עוד יותר פחדה ואני הייתי צריכה להרגיע אותה. להיות בכיתה א' זה לא כל כך קל, מתחילים להתבגר וללמוד את כיתה א' אהבתי מאוד אז בי!"
מגיל 5 זהבית ואחיותיה היום בחוג בלט ב-"רעים" יום אחד כאשר הלכתי להחזירם מהחוג היתה חיכתה לי למטה ואמרה "אמא זהבית וחלי עושות מבחנים" עליתי וראיתי אותן עושות מבחנים לכשרונות צעירים לפסטיגל לחלי לא היתה בעיה אבל לזהבית כן. קולה היה צרוד אבל היא כל כך רצתה לשיר והיא שרה את השיר של אריק איינשטיין "הציפורים שלי עזבו את הקן פרשו כנפיים ועפו" הכינו לה תה ונתנו לה עוד ניסיון אבל זה לא הלך לזהבית היה קול צרוד, זהבית היתה מאוכזבת אבל לא כועסת, אלא מפרגנת לחלי שתלך לשיר בפסטיגל איזה כייף.
על כיתה ב' זהבית כתבה: "התורה לא כל כך קלה, אבל המקצוע האהוב עלי הוא חשבון קיבלתי תעודה טובה מאוד".
על כיתה ג' זהבית כתבה: "היה כייף מאוד כיתה ג' מאוד קלה. התחלנו ללמוד אנגלית בשבוע האחרון כמעט לא למדנו קיבלתי תעודה יפה עם ציונים גבוהים, אז שלום בשנה הבאה".
זהבית היתה ילדה מקסימה לא היה צורך להעיר לה שצריך לעשות דבר מה ליטול ידים או לצחצח שינים זהבית נהרגה כשהשיניים שלה שלמות ללא סתימה אחת. נשברה לה רק שן 33 בתאונה. היה סדר יום בבית ולא היו בעיות.
בכיתה ה' הילה, זהבית וחלי השתתפו בחוג משפטי מפתח, ב-12.5.98 "איזה כייף היום יום שלישי הלכנו לטיול לבית משפט העליון, בחוג למדנו דברים חשובים על בית המשפט, צפינו במשפט לא כל כך הבנו, אבל לא נורא העיקר שחווינו את החוויה של החוג משפטי מפתח עם המורה עו"ד גבריאלה המגניבה".
4.6.98 "אני חוגגת את יום הולדתי 11 עם אחיותי בערב אירגנו לנו הפתעה גדולה אז ביי".
30.6.98 סוף השנה באה, היום היום האחרון בכיתה ה' סבבה יוצאים לחופש, קיבלתי את התעודה הכי טובה בכיתה עם ציונים גבוהים, אם תשאלו איך היה במסיבת הסיום, איזה כייף היה אכלנו פלאפל היה מאוד טעים!!!"
ב-4.8.98 זהבית רק בת 11 וחודשים כן היא כבר הפכה לנערה מרוב התרגשות הלכתי וקניתי לה תחתונים וחזיה שזהבית לא זרקה את החזייה היא שמרה אותה למזכרת.
עד גיל 11 זהבית ואחיותיה לבשו בגדים זהים והייתי מסרקת אותן באותה התסרוקת.
ב-1.9.98 זהבית עלתה לכיתה ז' בחטיבה גולדה מאיר בחולון וסיימה בחודש 6.2001 את כיתה ט'.
ב-25.5.00 חגגנו את בת המצווה של השלישיה המיוחדת שלי. המסיבה היתה מדהימה לא היה צורך בזמר או להקה את המופע נתנו זהבית ואחיותיה בריקוד מדהים של השיר "אני לא סנדרלה" ובקריאת דרשה שפירטה את מהלך סדר יומם ואהבתן אחת לשניה ולאח שי.
ב-22.2.01 זהבית נתנה שם ליומן שלה וקראה לו "איבו" וכך כתבה לו "איבו היקר רק שתדע שאם השם לא מוצא חן בעינייך אני אחליף לך אותו".
לזהבית היו הרבה חברות מבית הספר היסודי שהמשיכו ללמוד יחד גם בחטיבה חופית, רותם ועוד, וכן הילה אוז'צקיר שהן הבטיחו אחת לשניה להיות חברות לנצח ולהזדקן ביחד, זהבית היתה מאוד חרוצה ופעילה בבית הספר גורדון ובחטיבה גולדה מאיר והיתה תמיד מוקפת בחברים.
ב-20.8.01 עברנו דירה לדירה שכורה ברח' מפרץ שלמה בקרית שרת בחולון שם זהבית היתה מאוד מאושרת תחילה של חיים חדשים שמלאים רק אהבה, חום, אושר ושלווה, אך האושר הזה לא נמשך הרבה הוא נגדע ביום 9.2.06 כעבור פחות מ-4 וחצי שנים.
זהבית ציינה ביומן את החתונה של ערן בתאריך 4.9.01: הלכתי עם אמא למספרה הסתפרתי ועשיתי תסרוקת, החתונה היתה מזה מהממת מאוד נהנתי רקדנו והשתוללנו".
ב-11.7.02 עברנו לגור באשדוד גרנו חצי שנה בדירה שכורה מול חוף הקשתות ואחר כך עברנו לביתנו בסיטי בהתחלה זהבית מאוד פחדה מהמעבר וכן קבלת הפנים שקיבלנו בעיריה לא היתה בדיוק מעודדת, זהבית היתה הדומיננטית במשפחה והצטרפה אלי לכל הסידורים בעיר וכן לרישומם לבתי הספר, לא כל כך היה איכפת למשהו בעיריה אם זהבית, אחיותיה ואחיה יתחילו את שנת הלימודים, פשוט שלחו אותנו לכל הרוחות, לאחר מאמצים רשמנו את כולם לבית הספר אמנם כל אחד לבית ספר אחר אבל כולם נרשמו (מה שגרם לזהבית ואחיותיה צער שהן תצטרכנה להיפרד בבתי הספר).
אך לא חלפו שבועיים מהרגע שהגענו לאשדוד וכמובן זהבית המנהיגה כבר היתה מוקפת בחברים, לא היה קשה להבחין בשלישית היפיפיות כשהייתה עוברת באיזשהו מקום. כל כך מיוחדות.
את חברה הראשון לירון, זהבית הכירה ב-15.6.02. הוא היה חבר שלה במשך חודש, כן רק חודש אבל כפי שזהבית כתבה "אני לא אשכח את היום הזה בחיים", להיות עם לירון ביחד זו היתה תקופה טובה".
מאותו היום לזהבית לא חסרו מחזרים.
ב-5.3.03 לזהבית היה חבר חדש אבי אזולין. זהבית מאוד אהבה אותו. זהבית היתה חברה שלו מספר חודשים אבל לאחר שנפרדו נשארו ידידים כפי שאופייני היה לזהבית להישאר ידידה של כולם, לא להיות ברוגז עם אף אחד.
ב-13.12.03 זהבית הכירה את עומרי והם היו חברים כחצי שנה. עומרי נהרג בתאריך 10.10.2005, 4 חודשים לפני זהבית. ביום שנהרג הוא שלח לה הודעה: "זהבית אני רציני תני צ'אנס לקשר בינינו".
על איזה קשר לדבר שניהם לא בחיים.
לאחר שזהבית נפרדה מעומרי היה לה חבר מחולון, לירון, כחצי שנה ופה זהבית הפסיקה לכתוב יומן חיים.
כ-8 חודשים לפני שזהבית נהרגה היא התחילה לצאת עם מאור, זאת היתה אהבה כנגד כל הסיכויים, סכסכו ביניהם, הפרידו, אבל הם המשיכו לצאת. יום אחד שאלתי את זהבית נכון שאת יוצאת עם מאור ואז היא אמרה לי "אמא כן אני אוהבת אותו בבקשה שאף אחד לא ידע". בזמן הלימודים בחופשים זהבית היתה עובדת איתי בחברת מטכל רעם גם שם מאוד אהבו אותה, את היחס, הנימוס וההתנהגות המופתית.
לפני גיוסה זהבית נסעה לאילת. היא רצתה לנסות לעבוד שם ואולי לשכוח ממאור אבל אחרי שלושה ימים חזרה לבית. כחודש וחצי לפני הגיוס זהבית ישבה בבית, סדרה, נקתה ובישלה. יום לפני גיוסה כתבה להילה, לחלי ולשי מכתבים, שהיום ניתן להבין שאלו הם מכתבי הפרידה. זהבית נפרדה מאחיותיה ואחיה במכתב, כשמסרה את המכתב לשי הוא כעס "מה זה"? שאל את זהבית והיא ענתה "אני מתגייסת לצבא שלא תשכח אותי".
זהבית היתה מלאת חיים היא היתה מארגנת את כל החברים לצאת וללכת למסיבות וכמובן ואחיותיה חייבות לצאת איתה כולם ביחד, אין מצב שאחת נשארת בבית, בכלל כל דבר הן עשו ביחד, ללמוד, להתקלח, להתלבש, לישון, זאת היתה השלישיה שלי, ילדתי אטרקציה, כשהייתי הולכת איתן ועם שי האח הקטן בשנה וחודשיים הם נראו כרביעיה, לא היה אדם שלא הביט בהם. תמיד נקיות, מסודרות ומנומסות ולעולם לא בכו במקום ציבורי.
יום אחד זהבית אמרה לבני תפתח לנו מועדון בצ'יק אני אוספת 1000 איש, וכך היה לא מתוך זה שאני ראיתי הרי הייתי בהלם אבל מסיפורים של חברים ביום ההלויה היו מעל 1000 איש, כן זהבית, כל כך הרבה אהבו אותך.
ב-7.2.06 יומיים לפני שזהבית נהרגה היא שוב סיפרה לי שמאור אמר לאחים שלו "שהחדר שלו זוה הממלכה של זהבית ומאור" דבר שהסב לזהבית אושר, אמרתי לה טוב אז תתחתני ותעברי לגור שם, ותשובתה היתה "אמא אני צריכה לסיים את השרות הצבאי, אני אלמד באוניברסיטה ראיית חשבון וגם מאור יסיים את השירות ויתחיל ללמוד אחרי שנסיים את הלימודים. אנחנו נתחתן. כבר דיברנו על זה".
לאחר מספר דקות זהבית קמה מהספה הרימה ידיים למעלה ואמרה "תודה רבה לך בורא עולם על מה שנתת לי". והכוונה שלה היתה זהבית ידעה שהיא יפה ומושלמת ולא היתה צריכה שיגידו לה, ואבל גם לא היתה זקוקה לפרסום או להיות סלבריטאית, היא חלמה על חיים שקטים מלאים באהבה להקים בית, ללדת ילדים וכמובן שהמשפחה, האחים שלה, אמא, כל כך היו חשובים עבורה.
לזהבית היה כלל "את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית" וכך היה שאף אחד לא ידע אם זהבית חשה לא טוב או כעסה על אמא או אחת מאחיותיה ואחיה ו/או להיפך, כועסים ומשלימים והכל נפתר בתוך המשפחה.
ביום שישי האחרון לפני שזהבית נהרגה צפינו בדיסק של החתונה של איציק הבן של בני, זהבית לא היתה בחתונה היא התגייסה יום לפני החתונה, היא צפתה בסרט ואז אמרה לבני "סטלוס ואורן חן אכזבו אותי מאוד לחתונה שלי תזמין זמר אחר" ובני ענה את מי שתרצי על העיניים שלי, וזהבית שוב ביקשה "נכון שתעשה לי חתונה יותר יפה מזאת" ובני אמר בטוח. מה שתרצי. אוי איזה חתונה עשינו לך זהבית כ-4000 איש ליוו אותך בדרכך האחרונה, אתם מבינים מי זאת היתה זהבית אם זו כמות האנשים שליוו אותה ביום מותה.
זהבית מאוד אהבה את המשפחה את ערן, רונן, אבי, ענת ומזל ואת כל הבני-דודים ודודות שאיתם תמיד שמרה על קשר קרוב. וכמובן סבתא זהבה תמיד זכתה לחיבוק ונשיקה "ספתוש" ולסבא שלמה תמיד רצה ורק שלא יכעס כשנוסעים אליהם תמיד הצטרפה ולא פספסה והיתה לובשת חולצה ארוכה.

זהבית נסיכה קטנה עם חיוך של מלאך במותך נשארת בלב אוהביך
החייים לעולם לא ישובו להיות כמו שאת היית איתנו כולם מבכים את חסרונך וכל כך מתגעגעים אליך

זהבית ילדה קטנה של אמא!!!
לא אשכח ולא אדם עד אשר גופי יפסיק לנשום ונשמתי תגיע למרום לפגוש את נשמתך.
לו רק יכולתי לחבקך חיבוק חזק שתקומי ואני אמות במקומך.
גדלת ולמדת לאהוב מתוך ערכים דרך ארץ ואהבה וזה מה שהשרשת אחריך, תמכת ועזרת לכל מי שהזדקק ולו במעט שיכלת, אין דבר שיכול למלא את החלל שהותרת אחריך ואין דבר שיכול לרפא את הכאב.
אנו מתפללים ומבקשים בקשות מהבורא, לפעמים הן מתגשמות.
תפילתי לבורא מידי יום היתה מודה אני לפניך אלוהים על שהחזרת לילדי נשמתם, וכשהדלקתי נרות בימי שישי ביקשתי אנא אלוהים שמור לי על ילדי, הענק להם חיים ארוכים, בריאות אושר ופרנסה", לפי סדר העדיפויות. אך לא קיבלתי מאלוהים הזדמנות להציל את זהבית שלי.

זהבית אוהבים אותך ולעולם לא תמושי מלבנו.