"מוסיקה היא כמו כדורגל," אמר מוני. והתחלנו להתווכח. ויכוח חריף. רביעיה היינו. ומוני אחד מאתנו תמיד - במחשבות, במעשים, בלימודים. כשהלכו כל החבר'ה לצבא, לא נותק הקשר. כשהגיע לחופשת-שבת, נפגשנו אצל אברום, או אצלי. ערכנו מסיבות נלהבות עד אור הבוקר. רקדנו, השתוללנו...
במלחמה, כשלא קיבלנו כל ידיעה ממוני, וגם כשישבתי וחיפשתי בעיתונים את תמונתו בין שבויי-מצריים, כשכל זקן (אותו זקן שהיה מגדל עד שתנצח "מכבי-יפו") או עיניים מלוכסנות, או סתם חייל שחרחר - היו מעבירים בנו צמרמורת, רעד, פתח לתקוה - גם אז לא חשבתי שייתכן ושוב לא נראה אותך. ואנו לא השלמנו, ולעולם לא נשלים.