כולנו זוכרים אותך כבחור נעים, נחמד, האוהב לעזור ומלא חדוות-חיים. היית אחד מעמודי התווך של חברתנו. שיעורי התנ"ך הארוכים בהם השתעממנו, שיחקנו ב"צוללות", ניתחנו את טבלת הליגה הלאומית בכדורגל, כשאנו נזהרים פן תתפוס אותנו המורה. גם מורי בית-הספר אהבוך וחיבבוך; היתה זו אישיותך המיוחדת, החיוך התמידי על פניך, לא היה אפשר לגרום לך מרה שחורה. כל פעם שנעדרת מפגישה, שאלו מיד: איפה מוני? מדוע לא הגיע? ועכשיו - אתה חסר לנו.
הידידים.