סמל ליאור זיו נהרג בעת שעשה את שאהב יותר מכול - לצלם. ב-20 באפריל 2003 התעקש להצטרף לפעילות מבצעית ברפיח וחבר לכוח שעסק בחשיפת מנהרות ואמצעי לחימה. ליאור נורה ממארב במהלך תיעוד פעילות מבצעית.
באותה נחישות פעל עד שהוצב בתפקיד שהיה המשך ישיר ללימודיו ולתחביבו העיקרי. ליאור הכין תיק עבודות וכתב מכתבים עד שמאמציו נשאו פרי והוא שובץ כצלם ביחידת הצילום של דובר צה"ל.
ליאור נולד ב-1983 בחולון, ילדם השני של דוד ומימי, אח לגילי ולדניאל. אהבת החיים והרצון למצותם איפיינו אותו מאוד והוא ניצל כל רגע כדי לבלות עם חברים, לאכול טוב ומדי פעם גם להסתכן ולהגיע עד הקצה. בחור חייכן וסולד ממריבות שתמיד עזר לסובבים אותו.
ליאור למד בבית הספר "גאולים" והמשיך בחטיבת הביניים ובתיכון "אילון" במגמת צילום ותולדות האמנות. "המצלמה ליוותה אותו בכל מקום," מספרת אמו. "באירועים משפחתיים, בבית הספר או סתם בין החבר''ה". הוא הותיר אחריו אוסף מרהיב של צילומי ים ושמים, שקיעות וחופים. נטייתו לאמנות מצאה ביטוי גם במוזיקה. הוא ניגן בפסנתר ובגיטרה, אך את רוב זמנו השקיע בלימוד תופים.
במהלך שירותו הצבאי לקח על עצמו את פרויקט מיחשוב היחידה וסידור הארכיון. במקביל יצא לפעולות מבצעיות ותיעד את המתרחש ברצועה. הוריו גילו זאת רק בדיעבד, כאשר הוצגו בפניהם כ- 3,500 תמונות שצילם במהלך שירותו הצבאי.
משפחתו של ליאור בחרה להנציח את זכרו בהקמת סטודיו לצילום ב"מכללת שנקר". הסטודיו מאפשר לסטודנטים לעיצוב לחקור אמצעים ושיטות צילום דיגיטלי, תחומים שהיו קרובים לליבו. בתחילת חודש מאי תיפתח בגלריית תיאטרון חולון תערוכת צילום לזכרו.
(כתבת זכרון שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 22.4.04 לזכר ליאור ז"ל במלאת שנה למותו)