אלבום תמונות
באחד מימי חודש אפריל יצאנו לרגילה.
בגלל הימים החורפיים שהיו בתקופה זו לא היו הרבה אופציות לניצול הרגילה, לכן החלטנו לנסוע לחרמון ולנסות לעשות סקי.
תיכננו שביום ראשון בבוקר תמיר, איתי, עופר ואני נפגשים ונוסעים לארבעה ימים לחרמון. התקשרנו ל"מלון הצפון" והתברר שהוא מלא. בתור פיצוי הפנו אותנו ל"מלון מיטל", שהוא לא ברמה של "מלון הצפון" אבל בשביל חיילים ובשביל סכום הכסף שנדרשנו לשלם הוא היה מספיק טוב.
יום שני קמנו מוקדם בבוקר ונסענו לכיוון החרמון. הגענו לשם בין הראשונים, ממש עם פתיחת האתר. שכרנו ציוד ובתור התחלה גלשנו במסלול הקטן שנועד למתחילים. עופר היה היחיד שהיה לו קצת ידע בסקי, לכל השאר לא היה מושג בנושא וזה נראה על פני השטח, איתי נפגע בברך באחת הנפילות ולא יכל להמשיך, תמיר ואני נפלנו אינספור פעמים, אבל כל נפילה רק חישלה אותנו להמשיך הלאה. אחרי שעה של נפילות עופר החליט שכדאי לעלות למסלול הבינוני. אני די היססתי, אבל תמיר התלהב מהעניין ומאחר שלא רציתי להישאר לבד, עלינו שלושתנו למסלול הבינוני כשאנחנו משאירים את איתי בקפיטריה.
ההתחלה הייתה קשה תמיר ואני נפלנו המון פעמים וכל נפילה יותר כואבת מהשניה. אט-אט השתלטנו על העניין והשתפרנו מגלישה לגלישה. אחרי זמן מסוים התעייפנו והחלטנו לעשות הפסקה. ירדנו לקפיטריה ושם פגשנו את איתי יושב עם בנות מהטייסת.
אחרי שעה של מנוחה עלינו שוב ברכבל כשהפעם הצטרפה אלינו בחורה מדהימה בשם עדי שהחליטה לעזור לנו לגלוש. התארגנו לעליה לרכבל הגדול. תמיר ואני לא היינו כל כך להוטים לעלות למסלול הגדול אבל החלטנו ללכת על זה, מה גם שלא רצינו להשפיל את עצמנו ליד בחורה. ברכבל ישבנו זוגות-זוגות. תמיר ועדי עלו ראשונים ועופר ואני אחריהם, הקור בעליה לאתר העליון היה מדהים עופר ואני קינאנו בתמיר שהייתה לו אפשרות להתחכך עם עדי ואילו אנחנו התחככנו רק אחד עם השני.
הגענו לסוף העלייה והגיע הזמן לרדת מהרכבל. הירידה שחייבת כמובן להיעשות בתזמון הייתה גרועה. הראשונים שירדו היו תמיר ועדי, תמיר נפל ישר והפריע לתנועת הרכבל, עופר ואני שפחדנו להיתקע בתמיר, נפלנו יחד אתו. המדריכים שהיו ליד הרכבל צעקו עלינו, למה עלינו אם אנחנו לא יודעים לעשות סקי? אותו רגע עדי נבהלה והבינה לאיזה בור היא הכניסה אותנו. מיד אמרנו למדריכים שהכל בסדר, אנחנו נסתדר ולא לדאוג. התחלנו לגלוש במדרון, עדי ועופר הסתדרו, אני הייתי יחסית בסדר ואילו תמיר לעומת זאת היה הכוכב. כל חמשה מטרים נפילה, ובכל נפילה הוא נגרר עשרה מטרים עד שהצליח לעצור את עצמו. באחת הנפילות אחד מהמגלשיים יצא לו מהרגל ונשאר תקוע בשלג ואילו תמיר המשיך להתגלגל עוד כמה מטרים עד שנעצר. לאחר מכן הוא טיפס בשלג כדי להגיע למגלש. בסיום כשהגענו למטה היינו חבולים כואבים אך מאושרים ומרוצים.
דובב דורון
חבר מהטייסת