אלבום תמונות
השעה היתה 14:00 בצהרי יום סגרירי טיפוסי בעיר קובנטרי שבמרכז אנגליה. הטלפון צלצל. מעבר השני של הקו היתה אימי. זמן השיחה נראה לי קצת מוזר לאור העובדה ששיחות הטלפון עם הבית היו מתנהלות רובן ככולן בשעות הערב המוקדמות. החשש, כי הנני עומד בפני בשורה מרה כונן בלבי אך לא היה קצה קצהו של חוט במה דברים אמורים. קיוויתי, כי נתחוללה בתוכי אזעקת שווא, אחת מני רבות הקורות לאנשים הנמצאים רחוק מסביבתם הקרובה.
יומיים קודם לכן, התבשרנו על התאונה הנוראה שלימים נקראה "אסון המסוקים". העם היושב בישראל מאופיין בתחושת השייכות החזקה בימים של אסונות קשים. תחושה זו מקבלת צביון חזק אף יותר כאשר נמצאים רחוק כל כך מהבית. מתורגלים היטב בבשורות קשות התכנסנו יחד על מנת לקבל כל שביב מידע באמצעות אמצעי התקשורת השונים ובעיקר דרך האינטרנט. באותם רגעים לא שיערתי, כי תהיה לי נגיעה כל-כך אישית למקרה.
"תמיר נהרג" זו היתה הבשורה מהעבר השני של קו הטלפון. צמד מילים שנשמע אז ונשמע גם היום כל כך בלתי אפשרי. באותן שניות ממש עברה על ידי עלמה אנגליה שלא הכרתי מעולם. לאור תגובתי עם קבלת ההודעה (שכללה אלימות נגד הקיר עליו הותקן הטלפון) עצרה לידי אותה עלמה ושאלה בנימוס בריטי אם הכל בסדר. עניתי לה בשפתה אך במבטא ישראלי כבד כי אכן "הכל בסדר". אולם, לא היה קשה להבחין שהיא לא ממש מאמינה.
בבת אחת עלו וצפו הזיכרונות המשותפים לי ולמי שהיה החבר הקרוב אלי ביותר בתקופת התיכון. לא אסתכן אם אומר כי בכל ספר מחזור שבו נכתב על תמיר תמיד יהיה אפשר למצוא תיאורים כמו, בחור שקט, ביישן, יפה תואר... ועוד כהנה וכהנה תיאורים הבאים לתאר את אופיו הנחבא אל הכלים וחזותו המרשימה.
ובכן היתה לי את הזכות להכיר גם את תמיר האחר. תמיר שהיה בעל דעות נחרצות וחדות, תמיר ששיחק כדורסל בכל המרץ ולא ויתר, תמיר שהסתבך עם המשטרה (גם אם זו היתה רק משטרת התנועה). יש שטעו והחליפו את נועם הליכותיו באדישות. ייתכן וזה יישמע לכמה וכמה אנשים כחדשות אך תמיר לא חסך בלשונו לא פעם ולא פעמיים והביע דעתו בנושאים רבים ומגוונים תוך שימוש בהומור סרקסטי וציניות ראויה לשמה.
מים כביכול שקטים בהחלט חודרים עמוק.
יהי זכרו ברוך.
אילן