תפריט נגישות

סמ"ר יקי יעקב לוי ז"ל

דברים לזכרו - מהאח צחי


לאחי שהלך ולא יחזור...

היה לי אח אחד והיום נותרתי לבד.
האח היחיד שהיה לי, היה בשבילי הכל! הוא היה אחי הגדול ממני, הוא היה החבר הכי טוב שלי, שאיתו חילקתי את כל הסודות, ובגלל שאבי לא חי איתנו מאז היותנו קטנים, הוא היה בשבילי גם כמו אבא.
והנה, אחרי 18 שנים של קשר כל כך חזק, הכל נהרס בדקה גורלית ואכזרית.
אחי, שליווה אותי למשרד הרישוי, למבחן התיאוריה, וכל כך רצה שאצליח, שישב איתי בלילה והכין אותי למבחן - לא זכה לשמוח איתי בקבלת הרשיון.
עד לקבלת הרשיון הייתי צריך להתמודד עם הפחדים של אמא, מכיוון שאחרי הרגע המר - אמא מלאה חששות וחרדות, ולכן, היה לה קשה לשמוח איתי בקבלת הרשיון.
ארוע נוסף בחיי לאחר האסון היה הגיוס שלי לצה"ל.
יקי, אחי, שליווה אותי ללשכת הגיוס, לשני הצווים הראשונים - לא זכה ללוות אותי ביום הגיוס, אבל השתדלתי לא לוותר. יום לפני הגיוס שלי, היה יום גשום מאוד, ובכל זאת, הלכתי לבית העלמין, לספר ליקי שאני מתגייס מחר. כשהגעתי לבית העלמין התישבתי מול אבן גדולה וחול שמכסים את יקי, והתחלתי לדבר ולהאמין שיקי שומע אותי. ביום שלמחרת, בתל השומר, כשליוו אותי לאוטובוס שמסיע לבסיס, היו סביבי הרבה אנשים, ואני עמדתי שם וחפשתי מישהו הרבה יותר חשוב לי מהם, שאם הוא היה איתי הייתי הרבה יותר שמח בגיוסי.
וכך אני מחפש ומחפש את אחי בכל מיני מקומות ובכל מיני מצבים.
יקי, אני פונה אליך עכשיו ומדבר אליך: יקי, אתה זוכר שהיינו הרבה ביחד ונסענו הרבה לטיולים? (למרות הפרש הגילים בינינו 4.5 שנים). כשעשיתי שטויות - תמיד דאגת להוציא אותי מזה.
כשבקשתי שאמא לא תדע - שמרת על סודיות, והיו הרבה פעמים כאלה.
אני יודע שלא הייתי אח קל, אבל אתה ידעת כמה אני אוהב אותך ולכן עזרת לי. ועכשיו אחרי שהלכת - קשה לי מאוד עם מה שהשארת אחריך.
היום - הלכו הטיולים, נעלמו התכניות.
כשאני חוזר מן הבסיס ורוצה להתפרק קצת - אני מרגיש בחסרונך. לפעמים אני חושב איך היית מגיב לסיפור מסוים, שהייתי רוצה לספר לך, ואז אני חוזר למציאות - והמציאות היא, שאין לי אח ואני לבד.
רק מלה אחת יש לי לסיכום - חבל!

צחי, אחיך

בניית אתרים: