לחגוג יום הולדת לילד שאיננו
זה קושי עצום, אבל כולנו התיצבנו.
לא נתקלתי בכזו תופעה
וממש הגעתי לא מוכנה.
היום יום הולדת ליקי
זה הילד שאותו הכרתי.
המוח עבד שעות נוספות
מה המטרה? מה הצפיות?
אך מה יותר ברור
מאשר דוקא היום, להגיע לבקור.
הלב בוכה בפנים, דמעות על הפנים.
האם באמת, כאלה הם החיים?
בכל פעם שגשם וקר בחוץ
חושבת אני, במה אפשר לעזור לך ומה נחוץ?
חיוך שנגמר,
מבט שעבר.
ובעצם, מה עוד נותר??
אתי קדרון