אלבום תמונות
21.3.93
הם אומרים: הזמן יעשה את שלו.
הם אומרים: יש תקוה בשכול
הם אומרים: אפשר וצריך להמשיך
הם אומרים: והרי יש לך בשביל מי
הם אומרים: יש למצוא בשביל מה.
הם מוסיפים ואומרים: את עוד צעירה...
ויש חוקים וכללים: על בן אין מתאבלין
על הורים שנה, ועל בן חודש...
וכבר מסיבה ו"החיים נמשכים" ו"אין מה לעשות"
ואני פה אך לא... גם לא שם...
אני לא בכלל...
והזמן - אינו עושה את שלו ואינו עושה דבר
רק מכביד ומכביד ומקשה.
והתקוה בשכול - גם מי שמחפש - לא נראה מוצא...
להמשיך - אפשר וצריך, במה? כמה? איך?
ואכן, "יש לי בשביל מי",
ובעבורם אני חרדה ודואגת
וחולמת ויוצאת - עליהם מכבידה.
ולמצא בשביל מה... קשה ונראה לי בלתי אפשרי.
כדי למצוא - יש לחפש, ואני מחפשת את בני.
ו"הכללים והחוקים" - אלה נמצאו בעיני רק מכבידים
ומקשים.
היש זמן לרגש? היש מסגרת לשכול?
היש "במקום" בן? ואם כרתו לי יד, האשכח?
ואם אבדתי בן, אברח? אנה?
ואם אין תשובה, גם שתיקה עונה... היא מדברת
ושפתה - אהבה.
אנא, אל תאמרו!