סמ"ר יקי יעקב לוי ז"ל

אלבום תמונות

24.1.93

הצטרפתי לקבוצת תמיכה,
עם מנחים ותכנית ואנשים כמונו, ש"אכלו" אותה.
לכולם היו בנים והם אינם.
כולכם הייתם פרחים,
כולכם הייתם מיוחדים,
כל אחד מכם חרת על ליבנו
את שמו, בעומק בל יימחה.
כולנו נושאים בקבוצה
את שם הבן שאבד, את חדרו שנותר מיותם,
את בגדיו שנלבש או לא נתיר ללבוש,
את אחיו המנסים להתמודד,
את חבריו המגיבים בדרכים שונות.
את דרכי ההנצחה הנבחרות והמתאימות
וכולם כמו לומדים להתמודד לחיות בלעדיכם.
ואני, אמך, יושבת בקבוצה.
איני מרגישה שייכת,
מה אומר ומה אדבר?
במה אתחיל לספר על בני?
איך מסבירים למי שלא מכיר
את הריח שלך, ההופעה שלך?
הלבוש שלך? הקול שלך?
ההליכה, הקשרים, ההוראות, התכניות,
המאכלים האהובים, הספרים הנקראים.
איך מסבירים למי שאינו מכיר,
מה איבדתי, מה חסר לי, מדוע לעולם
לא יהיה עולמי כשהיה?
איך? - אני את השעור, כנראה, לא הבנתי!