אני זוכר את השבת האחרונה
שבה בילינו יחדיו.
אהבנו לבלות תמיד
אך השבת היתה שונה מתמיד.
לא האמנתי שזה קרה
כי לא חשבתי שתצא לקרב.
יצאת כי חשבת שצריך לצאת
כי על המולדת רצית להגן.
במכתב לא שכחת,
ואת חברך הזכרת
ובתוך המכתב,
דש לחברך לעד מסרת.
אני לא יודע איך אתה אינך, ואני עליך כותב.
אני כותב כי זה כואב
אני כותב ובוכה.
ציון הלכת לקרב ולא חזרת
היתה לך הרגשה שלא תחזור, כי כתבת.
בבית חיכו ההורים האחים החברים
אך אתה לא חזרת כמו שאר הפעמים.
ציון, אתה אינך ואני לבד
אך זיכרך ישאר איתי תמיד - לעד.
יהיה זכרך ברוך
אוהב אותך, אבי.