(קטעים מחיבור שכתב דרור בביה"ס "בויאר")
במאה העשרים התחולל תהליך אשר הקיף את כל שטחי החיים והביא לשינויים מרחיקי לכת הניכרים בכל. החל בטכנולוגיה וכלה בפילוסופיה. זהו תהליך הליברליזם המאפשר לאדם יוזמה חופשית ומעודד הצגת שאלות לדברים שאינם מובנים.
בימי הביניים השקפת העולם כפי שנוסחה ע"י הכנסייה, היתה: לא להטיל ספק בעובדות, במקרה של גילוי עובדה חדשה - יש להסבירה ברוח הדת.
הגישה בת זמננו מעודדת את הספקנות ואילו גישת ימי הביניים מגבירה את הודאות וההבדל בולט מאד בתוצאות שתי הגישות.
הספק - זהו הכוח המניע את האדם לפעול. הספק גורם לאדם לא לבטוח בכל מה שנאמר לו, לא לקבל כל דבר כתורה למשה מסיני. הספק מניע את האדם למחשבה עצמית, לגילוי ולמחקר עצמאי.
הודאות גוררת את האדם לשינון בלבד. אדם המקבל כל דבר שנאמר לו ואינו מטיל ספק באמיתותו, הרי אין טעם שיחקור בו. הוא לומד במטרה להעשיר את ידיעותיו אך אינו צמא לחידושים ואינו מחפשם.
דומני כי ברור מאליו יתרונו של המצב בו האדם מטיל ספק בדברים שלא הוכיח בעצמו, על פני המצב בו האדם מקבל כל דבר כעובדה. ללא הספק לא היה העולם משתנה, כמות המידע שהיתה בידינו עתה לא היתה שונה מזו שהיתה בידי אבותינו. היינו חיים בעולם בו שולטות תיאוריות מסולפות.
אילולא הטיל גלילאיי ספק בתיאוריית הכנסייה הקובעת שהארץ הנה מרכז היקום - לא היה מגלה שכדור הארץ נע סביב השמש. אילולא היה אינשטיין מעמיק במחקריו לא היה מפתח את תורת היחסיות - עליה בנויה הפיסיקה המודרנית. ניתן להביא דוגמאות רבות אחרות מתחומי הפסיכולוגיה, המדע, החינוך והדת - המוכיחות כי הספק מדרבן למחקר אשר מביא, בסופו של דבר, לתוצאות המצעידות את האנושות קדימה.