סגן דרור יפה ז"ל

(נשלח לסיומקה, מנהל הפנימיה)

22.10.70

שלום סיומקה!

ובכן התגיסנו, הפסקנו להיות אזרחים, או יותר נכון תלמידים והפכנו חיילים. אני הגעתי לקורס טיס, עברתי פה את שלב הפיפרים ועכשיו אני בטירונות. אבל לא על הצבא רציתי לכתוב לך, שכן מי כמוך מכיר מהם חיי צבא. דוקא הצבא גרם לי לחשוב על הפנימיה, לנסות ולבחון מה רכשתי בפנימיה ומה לא רכשתי.
ראשית הבחנתי, כבר מהיום הראשון, שבאתי הרבה יותר בשלא לצבא. ההתנהגות של החברה ומעשיהם נראו לי קטנוניים וילדותיים. באתי עם סולם ערכים שונה לגמרי משל האחרים. למדתי להעריך את הפרטיות של החבר, למדתי לשמור על רכוש של חבר לפחות כמו על הרכוש שלי. למדתי להתחשב בחברה, ולא לעשות רעש כשחבר שלי ישן. כשיושבים ליד שולחן אני זוכר תמיד שבשולחן יושבים שמונה אנשים ולא אחד. ארבע שנים בפנימיה למדו אותי, שעזרה זה דבר דו-סטרי: היום אתה עוזר, מחר אתה נעזר. בכלל, למדתי לא לתת לאחרים "לדפוק" אותי. קיים הרושם, שככל שהאחרים יהיו יותר גרועים אתה תחשב יותר טוב. אמנם איני נותן לאחרים "לדפוק" אותי, אבל מאידך איני קטנוני, אני נוטה לשכוח פרטים קטנים. כאשר חבר מצליח אני שמח בהצלחתו ולא מקנא, וזהו דבר נדיר כאן.
בשבוע השני יצאנו למסע. היה זה מסע קצת קשה, טעינו בניווט, והארכנו את הדרך בששה ק"מ; החברה התיאשו והחליטו לפתוח את מנות הקרב. שלושה חברה פתחו את האוכל ואכלו את כל האוכל של חמשה עשר חברה.
דוגמה אחרת: באחד הלילות ראיתי את החברה באוהל עומדים וצדים יתושים, ולא חס וחלילה מנסים להרוג אותם, אלא להיפך לתפוס אותם חיים, רק לבסוף הבנתי את מטרתם, את היתושים החיים הכניסו לכילה של חבר, והטענה שלהם היתה "למה הוא ישן בלי יתושים ואנחנו עם?" ודוגמא אישית, אני לשמחתי הצלחתי טוב בלימודים, שוחררתי משלושה מקצועות בזכות ציונים גבוהים במבחני מיון, אי לכך היו לי בכל יום כמה שעות חופשיות. החברה לא חדלו לקטר על כך שאני ישן באוהל בעוד הם לומדים. בהתחלה לא הבנתי מה זה מפריע להם. אני נהנה אז מה? לא הפרעתי לאיש בכך. אם כן מדוע שלא יגידו "כל הכבוד הצלחת בלי לדרוס אחרים בדרך".
סיומקה, דבר אחר שרכשתי והוא טוב אך טומן בחובו סכנות, הוא חוש בקורת מפותח מאוד. הבקורת היא דבר טוב מאוד, אך לעתים זו בקורת קטלנית, המעשים מרתיחים אותי, ובעזרת הבקורת הלגלגנית והקוטלת אני מאזן את החשבונות. הצד המבורך בבקורת שרכשתי הוא שהבקורת היא גם בקורת עצמית. בקורת זו הפכה אותי מסוייג יותר מאחרים, וכתוצאה מכך איני מתחבר בקלות עם חברה, אני מרבה לבקר אותם ולבחון את התנהגותם - בלי טפיחות שכם עצמית, אבל אני דורש מהם רק מה שאני דורש מעצמי וזה די הרבה.
עד כאן מה שרכשתי וזה הרבה וחשוב, כך שאתה יכול לעודד את כל החברה בפנימיה המשוכנעים, שהפנימיה לא מלאה את תפקידה.
המגרעת הבולטת שבפנימיה היא שלא לומדים ללמוד, ולא מסוגלים לעמוד במאמץ רציף בלימודים. הרגשתי פה, שלאחרים הרבה יותר קל ללמוד מאשר לי. פשוט, לא הייתי רגיל ללמוד עובודת יבשות ומספרים. הייתי רגיל שללמוד משמעו להבין, והנה הסתבר לי שללמוד פרושו לשבת ולשנן בעל פה. וכפי ששמעתי ציוני הבגרות מוכיחים שבלימודים נכשלנו. צריך לפתח בפנימיה את הלימוד התחרותי יש ללמוד כדי להיות טוב יותר, וקיימות כל מיני שיטות לתחרות לימודית. התוצאות תצדקנה את המאמץ. הנה פה סיימתי בממוצע 92, דבר שלעולם לא הייתי מגיע אליו בפנימיה. והדבר אמור גם לגבי כל שאר השטחים, יש צורך לפתח את השאיפה להתחרות, לשפר את היכולת שלך.
נושא אחר, שקשור בקודם, היא היכולת לעמוד במאמץ רציף. קשה לי לעמוד במתח זמן רב. הגוף שלי אינו בנוי לא פיסית ולא נפשית לעמוד במאמץ. הנה יצאנו השבוע למסע, היה זה מסע קשה מאוד. כל הדרך הרגשתי שאני עומד להשבר, אבל רק בזכות הכושר שלי עמדתי בכך. אילו היה זה מסע ארוך יותר הייתי עלול להשבר.
לנושא של משמעת איני רוצה להכנס כיוון שמעולם לא הייתי ממושמע, אבל שוב בצבא הכל מתקדם. תמיד התיחסתי אל האדם שמאחרי התפקיד. זה כל כך מוזר להשמע להוראות של טבח כאשר אני מרגיש שאני מעליו בכמה דרגות, ואני יודע שההוראות אינן הגיוניות. מעולם לא התרגלתי למשמעת עוורת ולציות לבעל תפקיד משום שהוא בעל-הדרגה, ואני חושש שלא אצליח בכך.
עכשיו במבט לאחור אני רואה שהפנימיה העניקה לי הרבה, אבל תמיד מקננת בי ההרגשה, שלא עשיתי מספיק, לא ניצלתי את האפשרויות שנתנו לי, לא פתחתי את עצמי, הסתפקתי בשטחי ולא ירדתי לעומק. ואני חושש שזו ההרגשה של רוב החברה. הצרה היא, שאני נוכחתי בזה רק עכשיו או יותר נכון בסוף השמינית. לכן כדי למנוע זאת יש להפעיל את החניכים, יש להדריך אותם ולדרבן אותם לחדור לעומק. אפילו אם בתחילה יהיה זה בשיטות של כפיה. יש להוציא את המכסימום מהחברה, וזה תפקידו של הצוות.
לסיום משהו לחברה. באחת השיחות עם מפקד ביה"ס הוא סיפר על התקופה שלמד באוניברסיטה והרגיע אותנו שיש הרבה מטומטמים באוניברסיטה, והחברה כאן עולים עליהם בהרבה. מתוך ידע ונסיון אני אומר שהחברה בפנימיה טובים יותר מהחברה כאן בקורס הנחשבים "מיטב הנוער". החברה כאן בדרך כלל בני טובים, בני צהלה ונוה-מגן, אך מכל הבחינות החברה בפנימיה עולים עליהם. כך שאין במה להתבייש. ועוד בקשה אחרונה: שמרו על הפעילות בפנימיה המייחדת אותה מפנימיות אחרות, ואל תתנו לה לגווע.

דרור