סגן דרור יפה ז"ל

לראשונה פגשתי בדרור בחזרות למסדר כנפיים של קורס בוגר, בו השתתפנו בתרגילי-הסדר שנה לפני סיום הקורס שלנו.
ידעתי שדרור חזר מחופשה מיוחדת בה עזר בבית, אך ההתרשמות היתה שהוא בחור עליז ולמען האמת לא רציני ביותר. אולם לא עבר זמן ונוכחתי שטעיתי, כשהחלו הלימודים העיוניים כהכנה לטיסות, והם היו קשים לכולם בגלל העומס הרב והקצב המוגבר, התגלה דרור אחר - רציני, שקדן ובין החניכים הטובים, אם לא הטוב שבהם. היתה לו קליטה מהירה וכושר ניתוח והביך לא מעט את המדריכים כשעורר נקודות לא ברורות בדבריהם, בעיות שגם הם לא נתנו עליהן את הדעת. דרור התבלט לא רק בהישגיו בלימודים אלא גם בליכוד הקורס בעזרה לחלשים ובשמירה על המוראל וההווי. בהתבלטותו החברתית של דרור "אשם" ללא ספק בית הספר התיכון בו למד והחינוך שקבל.
תקופת הטיסות כמעט עד תום הקורס, היא תקופה מפרכת וטעונת מתח בצורה בלתי רגילה. ואנשים נמדדים בתגובתם ללחץ האם היא לכוון השבירה או התגברות, התחשלות והישגים. ודרור כותיק ומנוסה תרם לליכוד לעמידה טובה יותר בלחץ ולהצלחה של הקורס כולו.
סיום הקורס - הטיסות הראשונות בפנטום לא היו קלות לדרור. הוא לא הרגיש טוב, הקיא והיה חוור עד שקראנו לו - שבדי. בטייסת אליו הגענו ונחשבנו כטירונים ירוקים חסרי נסיון השתלב דרור די מהר והתבלט וזכה להערכה כספורטאי וכשחקן ברידג'. אך לשנינו היתה מטרה אחת להשתלב כאנשי צוות מבצעיים בטייסת. לאט לאט צברנו נסיון והיינו לאנשים מן השורה, דרור "התמסד" קנה אוטו אולם פניו לא היו כתמול שלשום, פחות עליז, שקט ורציני ואז ספר לנו, לחבריו הקרובים, על מחלתו של אחיו. מנסיעותיו התכופות וקצת מדבריו כאשר הסכים לדבר למדנו על אהבתו הגדולה לאחיו והדאגה הרבה לו ולמשפחה. עקבנו אתו בתקווה אחרי המתרחש.
המלחמה - אחרי הגיחה המבצאית הראשונה שלנו, בצהרי יום כיפור, חפשנואחד את השני להחליף חוויות. איך זה נראה הדבר שלמענו הכינו אותו, למדנו והשקענו כה הרבה במשך 3 שנים, זה היה המבחן האמיתי, האם נוכיח את עצמנו ונצדיק את האמון שנתנו בנו, נמלא את תפקידנו כראוי או נכזיב.
דרור נפל בטיסת לילה קשה ביום שני יחד עם טייס ותיק ואהוד כמדריך וכחבר, היתה זו טיסת סיוע לכוחות הקרקע בגזרת התעלה כאמור טיסה קשה, מסובכת ומסוכנת שתבעה את קרבנותיה.
דרור היה הצעיר שבנופלים, ואילו טייסו היה הותיק ביותר ויש אולי בכך מן הסמליות - שמלחמה אכזרית ונבזית זו הפילה חללים מכל שדרות הלוחמים. נקווה שדמם לא נשפך לשוא.

גיל גרבר - חבר מהטייסת
(נווט אף הוא)