אלבום תמונות
שקט, צנוע והולך בצידי הדרכים, כזה היה לכל אלה שלא הכירוהו מקרוב. אולם לאלה שהכירוהו יותר התגלו תכונותיו הנפלאות. צעיר לימים היה הנער בהתמכרו למרות האומה, עדיין את השבע-עשרה לא בא, והיה פטור מחובת הגיוס, אולם הוא לא הביט אל תעודת הלידה אלא - אל תעודת הגורל. יחד עם בני הנעורים נלחם חיים במרצחי אידיאל הנעורים, אידיאל היופי, הטוהר והתום. בכל השבילים והדרכים המובילים לאידיאל זה נלחם, עד שנפל על סף האידיאל והחלום.
זכור לי אותו חיים השקט והצנוע, בישבו על ספסל הלימודים בביה"ס, החיוך היפה בזויות פיו, בלוריתו השחורה והבעתו הנוגה מרחפת על פניו המביעים טוב לב. אותו חיים אשר נמשך כל כך אחרי העט והספר. אותו חיים אשר זכורים לי יפה יפה תעלוליו במורים ובתלמידים. אותו חיים אשר מילא בהפסקות ובשעות הפנאי את כל חדרי לבבנו מצהלות שובבים, חדוה ועלומים. אותו חיים לא ישוב אלינו עוד, לא זכה לראות בהתגשמות הרעיון שלשמו נלחם ונפל. הוא היה כן, מסור לעם ולמולדת, עובד אדמה נאמן להגנתה - חונך על ברכי החקלאות במושב מרחביה שם גדל וקבל את חנוכו מראשית צעדיו, הוא הלך ואיננו.
ואת האם השכולה, אחת מיני רבות, מנעי עיניך מדמעה, כי בנך לא נפל, לא מת, הוא חי בקרב כולנו, הוא ימשיך לעבוד בניר, ימשיך להשמיע את קולו ההוגה והמצפצף. דעי לך אם עבריה כמולדת, כי בנך לעולם יחיה, גם אם נפל בשדה הקטל. אמנם צעיר לימים היה, אך במותו צוה לנו את החיים. מגננו הפורח נגדע נטע רך, אחד הנטעים שעתיד היה להביא תועלת לעולם הגדול והרחב.
אין תמורה ואין נחומים לאבדה...
חברתו לכתה
יזרעאלה