זוכר אני בין הנערים שבאו לפני שלוש שנים למשק שפיים, נער אחד צנום ורציני. לפני שידעתי לקרוא בשמו שמעתי שחבריו קוראים לו "פרטיזן" ואכן היה זה שם תואר ההולם את אישיותו.
ברוך ידע, כי התאקלמותו בארץ אין זה ענין קל, הוא ניגש במרץ ובכובד ראש לעבודה וללימודים. ניכר היה כי ינק מבית אביו אהבה לארץ וכי הוא חניך תנועה פוליטית המחייבת הגשמה.
קשה היה לברוך להסתגל ולשבת על ספסל הלימודים ולא פעם כרסם בו הספק אם יוכל להתגבר על ענין זה, אבל הוא התאושש וניסה במרץ לכבוש את השפה העברית. השתדל להרבות בקריאה ולרכוש לו דעת כי הוא ידע את ערך הפועל של המשכיל.
פעם היינו יחד בשמירה. סיפר לי מתוך גילוי לב את קורות חייו ואת פרשת עליתו ארצה. לאחר שיחה זו הרהרתי בפלא הגדול, כיצד, מתוך ים של חיים מושחתים ומלא רשע, יצא עלם זה טהור וחזק ברוחו ומלא אמונה באדם, באדם הלוחם לעולם חדש.
עברו שתי שנות ההכשרה בנוער העולה והחברה התגיסה לפלמ"ח כי הימים היו ימי מלחמה והכל הוטל על כף המאזניים האם היה מקום לספק כי ברוך ילך יחד עם חבריו. הוא יצא למלא את חובתו ומלא את שליחותו עד תום ולא חזר אלינו...
הוא נשאר החייל האלמוני ואיש אינו יודע את מקום קבורתו אבל בלב חבריו ומחנכיו ומכיריו דמותו של ברוך ז"ל קיימת ותוסיף להתקיים.
מתוך עלון 'אצלנו' הכשרת שפיים מס' 4
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.