קורות חיים
בן משה וחנה-דינה. נולד ב-6.9.1930 בוארשה, פולין. בהיותו בן תשע נמלט עם אביו מגיטו וארשה והצטרף לפרטיזנים הפולנים. הוטל עליו תפקיד ריגול במחנות האויב. שנתים עשה שם , אך נאלץ להימלט מחמת פעולות טיהור שנערכו על-ידי הגסטפו. בהגיעו לגבול נתפס ועונה קשות. כיתום, מסרוהו לחסות עזרה סוציאלית פולנית ומכאן הצליח, אחרי זמן-מה לחדור ליערות בין נובוגרוד ולומז', כדי להצטרף לפרטיזנים הרוסים. ב-1944, בבוא הצבא הרוסי, הצטרף אליו. בהשתתפו בפעולות זכה לאות-הצטיינות.
כנער שחונך בבית הוריו ברוח ישראל ובאהבה לארץ-ישראל, עבר, עם תום המלחמה, להכשרה בקיבוץ ברוכוב בוארשה. ב-1946 עלה עם חברת נוער שצורפה לקיבוץ שפיים. שנות המצוקה שעברו עליו לא עירערו את יסודות נפשו ואמונתו באדם. לא בא מוכה יאוש, כי אם מלא רצון. הגיע לתת יד נאמנה לבוני הבית הלאומי לבוני המולדת!
התערה מיד בחיי הקיבוץ. היה הרוח החיה בחברה וגם במחולות שליד המדורה. עם תום שתי שנות הכשרתו ב"חברת הנוער" צורף להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, חטיבת "הראל". מלחמת-השחרור החזירה אותו לשורות הצבא. צורף לגדוד השישי של הפלמ"ח.
ב-16.7.1948 השתתף בהתקפה על אחד ממשלטי עמק אילון (בקרבת לטרון), בשעה שתותחי הלגיון הערבי חסמו את הדרך לירושלים.
הפעולה היתה במסגרת מבצע "דני" לזכרו של דני מס שעמד בראש מחלקת הל"ה. לא היתה זו הפעם הראשונה שניסו לכבוש את המקום, אולם הפעם רב היה הבטחון והרצון לפתוח את הדרך לירושלים ויהי מה! ברוך היה שייך לכיתה הראשונה של המחלקה הפורצת.
בפעולת הסתערות ראשונה נפצע, נחבש על-ידי מפקדו והונח במקום-מבטחים. התקפת-טנקים מפתיעה של האויב גרמה למנוסת-בהלה. ברוך היה בין אלה שאי-אפשר היה להצילם. נשאר במקום ומת ב-17.7.1948.
הועבר להר-הרצל בירושלים ב-28.2.1950.