ברגע שבאים לכתוב על הרגשת חברה בזמן "יזכר" לחבר אשר נפל, מתקשה הלב ומתקשה היד לכתוב דברים, שכבר כל כך הרבה אנשים אמרו אותם וכתבו אותם. יש מן החלול בתפארת המלים שנאמרות בכל מאמר ומאמר שמיועד להעלות על הניר את זכרונו של חבר ודוקא חבר פשוט אשר כל המלים היפות אינן הולמות, לרושם שהוא השאיר לנו.
להיזכר בברוך לא נחוץ לחבר משפטים יפים. בכדי להיזכר בברוך צריך להתישב מסביב למדורה ולשיר, צריך לצאת למחול אין-סופי מיגע ומלהיב. זאת היא הדרך המתאימה ביותר לתמונת החיים והשמחה אשר ברוך השאיר לנו. הוא היה תמיד הראשון לכל דבר העלול לקשר את החברים ולשמח את ליבם. הוא אשר תמיד דרש חיים חברתיים תוססים, שתמיד רצה לראות סביבו שמחה וששון. אין זה הולם לזכרו של ברוך המחשבה האיומה שהוא נשתתק לעולם. שאף פעם כבר לא נשמע את שירתו שאף פעם לא נרקוד איתו , שהוא מוטל אי שם רחוק מכל יד דואגת, באיזה שדה פתוח - שהוא ישכב שם עדי עד.
כיום אנחנו ניגשים להגשמה. זה לא טבעי, זה כמעט ולא מתקבל על הדעת שברוך שהתקשר לזאת בלב ובנפש לא יהיה אתנו. אי אפשר להשלים עם המחשבה, הוא לא יהיה ביום עליתו על הקרקע של קבוצנו העצמאי. את מקומו, איש לעולם לא יוכל למלאות. אנחנו נצטרך להגשים כל זאת בלעדיו, אבל אנחנו נשאף בזכרו כח ואומץ להמשיך את הדרך הקשה של הגשמה חלוצית.
אנחנו כיום כדרכו של עולם, חיים שמחים ועליזים, אבל בבוא עת ה"יזכר" אין כבר דעתנו יכולה להתבדח. לנגד עינינו נשאת דמותו של ברוך בעוז ובכח ואין ביכולתנו לסלקה. אין גם ברצוננו לעשות זאת.
ברוך נפל באמונה, שהוא לא נופל לשוא. אמונתו תמצא הצדקה בהמשך חיי חברה ובנין. חובה לנו לממש את אמונתו זו בישראל חפשית וגדולה ושחברתו תהיה חוליה בל-נתק של השרשרת הגדולה של ההתישבות העובדת. במסירות ובשקידה נמלא את רצונו זה.
מתוך עלון 'אצלנו' הכשרת שפיים מס' 4
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.