הגיעה השעה - שעת הגשמת החזון, אשר לקראתו התחנכנו שנתיים במסגרת חברת הנוער. ומ הוא עצם החזון? - הכשרה מגויסת והתישבות. אלה הם שני התפקידים אשר על כל נער למלאותם. כי בלי זה אין בטחון בארץ. לדעתי אין למלא את אחד התפקידים ולהשתמט מהשני, כי בלי הגנה אין התישבות ובלי התישבות אין על מה להגן.
אנחנו, נוער אשר הכשיר את עצמו שנתים בקיבוץ, מבינים זאת, ומתוך הכרה נוטלים על עצמנו את התפקידים של הכשרה והגנה עכשיו, וההתישבות בעתיד. אני, בני מולדת זו אשר לא הכרנוה ואשר את רוב שנותינו בילינו בגולת תורכיה, אנו, ילידי גולה, אשר יהדותה היתה רחוקה מאוד מציונות ולא ידעה כמעט על קיום ארץ ישראל - עלינו ארצה, התחנכנו בקיבוץ ויוצאים להגשמה.
אולם רבים באנו ומעטים אנו ביציאתנו. אך אין להטיל את האשמה עלינו, כי המציאות היתה לא קלה ביותר. חיינו על יד המושבה. לעתים תכופות היינו מבקרים בה וראינו שקיים הבדל גדול בין שתי צורות החיים, המרוחקות זו מזו רק שני קילומטר. בעינינו היה המקום השני (המושבה) יותר טוב, כי בחיינו בתורכיה היינו יותר קרובים לו ולסגנון חייו, ועדיין לא היה כוח שביכולתו למנענו מזה. במשך הזמן ראינו והבינונו אחרת את הדברים, אך בינתיים קרה מה שמוכרח לקרות ולא היה באפשרותנו למנעו - עזבונו רבים ונשארנו מעטים.
לא קל היה לטפל בו ולחנך אותנו. חברי המשק והמדריכים סבלו לא מעט, ועל זאת תודתי וברכתי להם. הנה פרי עמלם לפניהם - החברה אשר חינוכה היה כרוך בקשיים - יוצאת להגשמה וצועדת בבטחון לקראת עתידה ומילוי תפקידיה.
נובמבר 1945
מתוך החוברת "שמונה שנפלו"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח