סרן אבי ויטנר ז"ל

אלבום תמונות

14.9.82
זהו זה, אבי שלי לא יחזור לעולם – אף פעם לא אראה אותו שוב, ואני עדיין שואלת את עצמי שוב ושוב, הייתכן שאבי שלי שאהבתי לא יחזור, והנה המציאות הקשה המרה (והאם אפשר להביע זאת במילים אלי?) אני חוזרת על כך ומנסה להחדיר זאת למחשבה.
אך קשה.
והנה בימים אלו אנו אוספים את החומר, שיהיה שמו מונצח בספר הנופלים.
זהו זה קיבלתי מדליה, מהצבא, קופסה שחורה מזעזעת עם כנפי צניחה, דרגות וסמל של הגדוד, מי צריך את זה בכלל. האם זה מה שהוא ביקש?
בסך הכל ביקשתי שיחזור מהמלחמה בריא ושלם. והוא לא חזר.
מחר שלשה חודשים מאז התראנו בפעם האחרונה.
ואני עוד זוכרת (וזה מה שנותר) שבקשתי: אבי מתנה ליום ההולדת אני לא רוצה. המתנה הגדולה שלי תהיה שתחזור מהמלחמה. והוא בשלו התעקש: לא ג'ודי אני רוצה לקנות לך טבעת הרי הבטחתי. וזאת תהיה לך למזכרת. ואז חשבתי לעצמי ואמרתי: "אוף אבי איך אתה מדבר, לא רוצה לשמוע דברים שכאלה יותר".
אבל – ההרגשה היתה, פחד.
ישבנו אחר הצהריים ודברנו, זוכרת שקצת התביישתי, חששתי לומר שזה מפחיד, עכשיו מלחמה. ואולי כדאי שהיה לנו ילד משלנו.
לא רצינו לחשוב על דברים רעים, קיווינו שהכל יבוא על מקומו, נסתדר, ויהיה לנו ילד בבוא הזמן.
וביום הראשון שהגעת לחופשה, המשפחה התאספה אצל הוריך, ואני בלב מאוד כעסתי אך לא סיפרתי לאיש. מה קרה שבאים לראות אותך. מה זה? באים להיפרד. הרי אבי שלי יחזור עוד.
אבי אהב מאוד את הארץ, כל שבת או חופשה שהיתה לו מהצבא היינו נוסעים ומטיילים ברמה, בבקעה ובדרום.
פעם אחרונה שהיית בבית. לא היית אתה. המום, חולם ואחרי מקלחת ומנוחה היית שזוף כזה. אני זוכרת ששאלתי "אבי מה קרה שאתה לא נרדם" ואתה: "ג'ודי אני לא רגיל לשכב כבר על מזרון אני התרגלתי לישון על אבנים".
להחזיר את הגלגל את מספר השנים האלה בגלגל שהסתובבו, ואני שואלת, איזה רוח דחפה את הגלגל. ודווקא את הגלגל שלנו.
כשהייתי קטנה שאלתי את אמי אם אפשר לבוא לאזכרה של סבא כשסבא וסבתא נפטרו שאלתי אם מותר ללכת לבית הקברות. ואמא אמרה לי: "את קטנה מדי בשביל מקום שכזה כמה שיותר מאוחר יותר טוב".
והנה לא הספקתי לגדול וזה פגע בי ישר בחזה. והנה פעם ראשונה בבית קברות, בהלוויה של בעלי.
אלוהים לו רק יכולת להסביר???