סרן אבי ויטנר ז"ל

קורות חיים

בן לאה וישראל, נולד ביום ג' בשבט תשי"ט (12.1.1959) בחולון. אבי למד בבית-הספר היסודי על-שם סירקין ובבית-הספר המקצועי "אורט" בחולון, במגמת אלקטרוניקה. מגיל צעיר הוא השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד", ואף שימש בה כמדריך. אבי אהב ספרות, ספורט, והשתתף בביטאון של תנועתו בכתיבת כתבות. בבית-הספר הוא נחשב לתלמיד כשרוני וחרוץ. הייתה לו שאיפה להיות תמיד "ראשון", ואמנם אבי הצליח בלימודיו ובפעולותיו. הוא היה מוקף בחברים, שהעריצו אותו, והיה הרוח החיה באירועים חברתיים ובטיולים שיזם.

כשהיה בכיתה ג', התחיל אבי לנגן באקורדיון. הוא המשיך לנגן, עד שסיים את בית-הספר היסודי. בן 11 שנים היה אבי כשנשלח לקורס מדריכים של "הנוער העובד והלומד". הוא התייחס בכל הרצינות לתפקידו כמדריך, ותמיד הכין את עצמו לפני כל פעולה. אבי התעניין בתולדות ישראל ובתולדות ארץ-ישראל, הרבה לקרוא על המערכות בארץ, והרבה לטייל בה כדי להכיר את המקומות שקרא עליהם. לקראת גיוסו לצה"ל הציעו לו להתגייס לחיל מקצועי, כבוגר תיכון במגמת אלקטרוניקה. אבל אבי העדיף את השירות במסגרת הנח"ל. לפני גיוסו, הוא יצא עם גרעינו לקיבוץ בית-גוברין.

ביום 1.1.1978 התגייס אבי לשרת בנח"ל מוצנח. בסיום אימוני הטירונות, הוא צוין לשבח כחניך מצטיין. הוא עבר שורה של קורסים, ביניהם קורס צניחה, קורס נהגי נגמ"ש וקורס מ"כים. בינואר 1979 עלה אבי לדרגת רב"ט. בספטמבר אותה שנה, הוא עלה לדרגת סמל ונשלח לקורס קצינים. עם דרגות סג"ם על כתפיו הוצב אבי לשרת בבקעת הירדן. תחילה פיקד על מחלקה, ובפברואר 1981 הוא עלה לדרגת סגן וקיבל את הפיקוד על פלוגה. תקופה קצרה הוא שירת בתפקיד קמב"ץ. כשסיים את שירותו הסדיר, המשיך אבי לשרת שנה נוספת בצבא הקבע. בשנת 1982 הוא השתחרר מצה"ל, כדי להמשיך בלימודיו האקדמאיים באוניברסיטת בר-אילן, אבי נרשם לפקולטה לכלכלה, ובאותו זמן עבד כפקיד בבנק. הוא התחתן עם חברתו מהנח"ל. כחודשיים אחרי שהתחתן, פרצה מלחמת שלום הגליל. אבי גויס, ופקד על פלוגת מרגמות. ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982), בקרב על כביש ביירות-דמשק, נפתחה הפגזה סורית, ואבי נהרג. בן 23 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון אריאל שרון כתב למשפחתו: "אבי היה קצין מקצועי מאוד, אחראי ויעיל. הוא שאף לקדם את הנושאים שבאחריותו, והגיע להישגים רבים. במהלך הקרב ארגן את יחידתו ביעילות רבה והציל בכך חיי רבים מחייליו".

מפקד יחידתו כתב עליו: "אבי גילה רצון עז למלא את התפקיד שנועד לו, בצורה מושלמת. חבריו סיפרו על קור-רוחו ברגעיו האחרונים, לפני שנפל הפגז הקטלני. הוא הקפיד לפזר את כלי הרכב של היחידה עליה פיקד, כדי להקטין את מספר הנפגעים. בזכותו ניצלו חייהם של חיילים רבים".

אבי הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. אחרי שנפל הוא הועלה לדרגת סרן. הוא השאיר אחריו רעיה, הורים, אח ואחות.