רב"ט אברהם אבי דהרי ז"ל

קורות חיים

אברהם, בן שרה וזכריה, נולד ביום ז' בסיון תש"ו (6.6.1946) בחולון. הוא למד בבית-הספר היסודי בחולון ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל" ביפו, במגמה של מכונאות רכב.

אברהם נולד בתקופה שבין שתי מלחמות, אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה ובעצם ימי המאבק, שקדמו למלחמת העצמאות. המצב הכלכלי היה קשה ונוסף לכך נאלצה משפחתו לברוח מביתה שבשכונת תל-גיבורים, שם השתכנו לוחמי הכנופיות הערביות.

אברהם היה נער עליז ואוהב חיים. הוא שנא עצבות וידע להשרות אווירה של שמחה ועליזות בבית, גם בזמנים הקשים ביותר. הייתה טבועה בו אהבה לכל אדם והוא היה מוכן תמיד לעזור לזולת. בכל נימי נפשו היה קשור לטבע, לנופי הארץ, לחי ולצומח. מטבעו היה בעל נפש רגישה כלפי בעלי חיים ופעמים רבות נטל תחת חסותו בעלי חיים פצועים שנזקקו לטיפול. אברהם אהב מלאכת כפיים ולאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, למד בבית-ספר תיכון-מקצועי ובחר במקצוע, שבו יוכל לנצל את מיומנותו ולבצע דברים הלכה למעשה. הוא היה אדם רב מרץ ותוסס ותמיד חיפש חידושים ואתגרים. בכל מעשיו היה מודרך על-ידי שאיפה לשלמות ורצון להיות ראש וראשון בכל תחום. משלא מצא את מקומו בתחום המכונאות עבר לעסוק בהדרכת נוער וכאן נתגלה בפניו עולם חדש.

הוא השתלם בקורס למדריכי נוער והדריך במסגרת הגדנ"ע ובתנועת נוער. הוא היה מדריך נערץ, בעל כושר מנהיגות ויכולת להיות חבר וידיד לחניכיו, עמם יצר קשר הדוק ושימש להם מורה-דרך ומייעץ בכל הבעיות שהטרידו אותם. חניכים רבים נהגו לפנות אליו ולשטוח בפניו את אשר העיק עליהם. הוא נהג להאזין בסבלנות לדבריהם, ואחרי-כן עזר למצוא את הפיתרון ההולם. הוא ארגן פעולות חברתיות רבות, מסיבות, טיולים ומחנות עבודה ובעיקר טרח להחדיר בחניכיו אהבה לנופי הארץ, לחי ולצומח שבה.

אברהם גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1965 והוצב לנח"ל, שם מצא את הדרך לשלב שירות צבאי בעבודה חקלאית בחיק הטבע. הוא היה ידוע כבעל השקפת עולם מגובשת בכל הנוגע ליחסי יהודים וערבים ובתקופת שירותו בדרום הארץ, קשר קשרים הדוקים עם ערבים ובדווים ועשה לקירובם למדינת ישראל. הוא השתלם בקורס לחבלנים ושירת במסגרת יחידת הסיור של הנח"ל. עם חבריו ליחידה השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים.

בסוף ספטמבר 1968 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב לחיל השריון, ליחידת חרמ"ש וביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור המשיך בחיפוש אחר דרך חיים שיש בה אתגרים ומצא את מקומו במצפה-רמון, שהייתה אז עיירת פיתוח בשלבי הקמתה. כאן היה שותף לחדוות היצירה שבהקמת ישוב חדש, על כל הקשיים הכרוכים בכך.

אברהם היה למנהל לשכת העבודה במצפה-רמון, תפקיד שבו השקיע את כל מרצו ואונו. הוא ראה בתפקידו מכשיר לקידום ולפתרון בעיות חברתיות ובמסגרת זו נפגש עם מרבית תושבי המקום ודאג לספק להם תעסוקה מתאימה, לאחר ששוחח עמם ולמד את הבעיות המטרידות אותם. הוא הפך לאיש אמונם של תושבי מצפה-רמון, שראו בו אדם מבין ומוכן לעזור. נוסף לתפקידו זה מונה למנהל אכסנית הנוער "נועם" במצפה-רמון. במסגרת תפקיד זה המשיך בעיסוק החביב עליו כמדריך נוער ומחנך של קבוצות נערים שבאו להתאכסן במקום.

אברהם נטל חלק בפעילות ציבורית וחברתית במצפה-רמון וניסה לעשות למען קידום העיירה ולטיפוח מוסדות הציבור וחיי התרבות והחברה. לא אחת נקלע למאבקים קשים עם עסקנים ומוסדות, שלא ראו לנגד עיניהם כמוהו את טובת המקום. הוא הקדיש את שעות הפנאי שלו למשפחתו, לרעייתו ולבניו דותן ולהב. כמו כן הרבה לבקר אצל בני משפחתו שבמרכז הארץ ובילה עם הוריו, אחיו ואחיותיו. הוא הקדיש שעות ארוכות לוויכוחים בנושאים מדיניים, אך יותר מכל אהב לשוחח על התנ"ך, שבו הרבה לקרוא, ובעיקר על הגילויים הקשורים בטבע, בבעלי החיים ובצומח. ברוב חיוניותו ולהיטותו המשיך לחפש אחר אתגרים ופעילות. הוא לא הסתפק בכל אשר עשה ושאף לבצע עוד ועוד בחיפושיו אחר השלמות המיוחלת, אולם נפילתו בקרב מנעה את המשך דרכו ונטלה מעם המשפחה אדם אוהב, מרצני ופעיל.

במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), באזור ג'בל ג'ניפה, נפגע אברהם ונהרג בעלות רכבו על מוקש. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.

השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, שש אחיות ושלושה אחים.

לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "אברהם ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן.

אברהם היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".