תפריט נגישות

דבר יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

רבקה ברוך, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
אלמנות ויתומים, הורים ואחים, משפחות יקרות, 

אתר זיכרון זה שהוקם לזכרם של יקירנו, חללי העיר חולון, מהווה מקום בו בני המשפחה, תלמידי בתי הספר בעיר, חברים וקרובים, יוכלו לספר את סיפור חייהם של יקירנו, להעלות תמונות, שירים, והגיגים המביעים געגועים ליקירנו.

לנו, ש"נפלנו" לתהום עמוקה מהרגע שבו נשמעה הדפיקה בדלת עם הבשורה המרה, לא צריך לספר מה הוא כאב, מי היו החללים ומה החלל שנותר בלב  ובבית.   אנחנו מכירים את זה היטב – רגע אחרי רגע, בימי החול ובימי החג, ומעטים יודעים כיצד לא הספקנו – ובעצם, לא יכולנו – להתאבל על יקירינו, בעיקר ליד הילדים הקטנים, כי אנחנו, האלמנות, היינו חייבות להישאר איתנות וחזקות, למענם.  לנו לא צריך לספר על הקושי, כאשר אין על מי להישען.  כאשר אין, פתאום, עם מי להתייעץ, אין עם לחלוק את הנטל ואין עם מי להשתתף בשמחות.  לנו לא צריך לספר – ובעצם אנחנו גם איננו מספרות לאחרים – על הדמעות הרבות בלילה, ועל כך שאין מי שינגב אותן ומי שיחבק אותנו.  לנו לא צריך לספר על הגעגוע  ועל קנאתם של הילדים, כאשר הם רואים אבא אחר מרים לגובה את ילדיו. 

החיים שלנו נחלקים, באופן ברור ביותר, ל"לפני" ו"אחרי", ואני יודעת: הכאב אינו מַרפה, גם כאשר פרק החיים שאחרי הפרידה הכואבת הולך ומתארך ולפעמים אפילו ארוך יותר מפרק החיים המשותפים שנגדע.  הכאב גדול – לפעמים עוד יותר – כאשר הילדים מסיימים תיכון, מתגייסים לצבא, מתחילים לימודים ובונים בית חדש.  רק אלמנה  שַכּולה יודעת מה פירוש שמחה המהולה בעצב, כאשר היא עומדת לבד, מלווה את הבן או את הבת, אל תוך חופתם.  כאשר הבעל – בן הזוג – נמצא אתנו בלב, תמיד כל-כך חי, אך התמונה על הקיר כל-כך קפואה.  

אני יודעת: כולם אתנו. בעבור החברים לַנשק וכל מעגלי החברים בכלל, אנחנו – שנושאות ונושאים את שם המשפחה שרשום על הקבר – הזיכרון החי של הנופלים. אנחנו הזיכרון שעולה ומציף ומתעתע כמו אור וצל.  אנחנו הכאב שאינו נגמר, אך אולי – בשגרת חייה הכול-כך לא שגרתית של המדינה – נשכח מהלב, בין היתר כי אצלנו החיים נמשכים – לפחות למען הילדים.  

אנחנו - בני המשפחות השכולות, זוכרים את יקירנו יומיום ולילה לילה.  אנו לא זקוקים לאתר הנצחה או ליום זיכרון.  זאת כי הזיכרון אינו מרפה מאתנו ומלווה אותנו בכל יום על פני לוח השנה.  יקירנו הם חלק בלתי נפרד מהווית החיים שלנו שנעים בין דמעות השכול לדמעות השמחה בין פרק החיים שהסתיים לבין המון התחלות חדשות והרבה המשכים.
אתר הנצחה זה נועד להנציח את יקירנו לעד ולהזכיר לכל אזרחי מדינת ישראל את המחיר הכבד, שאת חלקו המכריע – היום-יומי – אנחנו בני המשפחות השכולות משלמים.  אתר זה מזכיר לכולם את הגיבורים  שהקריבו את חייהם למען קיומה של מדינת ישראל.
 
לצערנו, כל שנה מצטרפות משפחות חדשות למשפחת השכול.  אנו, שכבר ראינו את מעגלי השנה ואת מעגלי החיים בלי הבעל ובלי האבא לילדינו, יודעות שלא נוכל להציע נחמה – ובעצם, מי יוכל?   אך הנחמה המשמעותית בשבילנו, היא לדעת שסיפור חייהם של יקירנו יסופר ויונצח לעד.
 
תזכור מדינת ישראל כולה – את יקירינו, ואותנו.


רבקה ברוך

יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, סניף חולון

בניית אתרים: