קורות חיים
פריבולסקי דוב ("ברל'ה") בן מנשה-יצחק וינטה. נולד ב-15 בינואר 1927 בקוסוב-פולסקי, פולין. סיים כיתות אחדות בבית-ספר עממי ואחר-כך עסק בהשתלמות עצמית. כשנכבשה העיר בידי הגרמנים, נמלט עם אחיו הבכור ליער והצטרף לפרטיזנים היהודים. הם התנסו בתלאות מרובות והיו נתונים בפחד מתמיד. הפרטיזנים הרוסים נלחמו בפרטיזנים היהודים ודרשו מהם למסור את הנשק. היהודים החביאו את הנשק ושלחו משלחת - בתוכה אחיו הבכור של דוב אל הפרטיזנים הרוסים, אך הם עמדו להוציא להורג את חברי המשלחת.
ברל'ה בן ה-15 רץ אחריהם וצעק שיהרגו גם אותו, כי אחיו יחיד הוא לו מכל המשפחה שהושמדה. הרוסים ריחמו על הנער ושיחררו את אחיו, אך את השאר הוציאו להורג. עם בוא הוראה מיוחדת מרוסיה התאחדו הפרטיזנים הרוסים עם היהודים ולחמו יחד נגד הגרמנים. ברל'ה נלחם בשורותיהם ועבר אחר-כך אתם לרוסיה. ב-1946 עלה לארץ באניה "שאר ישוב", שעוליה הוגלו לקפריסין. מקפריסין ניסה פעמיים לחדור לארץ ולא הצליח, עד שלבסוף עלה ב-15 ביולי 1948. שניסו להשפיע עליו שיעכב את עלייתו מקפריסין, משום שבארץ יגויס מיד לצבא, ענה: "נלחמנו בארצות זרות - מדוע לא נילחם בעד ארצנו?". עם בואו לארץ הצטרף לשורות הפלמ"ח ושירת בדרגת מ"כ. עבר את קורס המ"כים האחרון של הפלמ"ח בדליה. השתתף בפעולות בחזיתות ירושלים ובנגב.
גבה-קומה וארשת-רצינות עדינה לפניו היפים. שופע מרץ ומלא אהבה לחבריו. בחדשים המועטים שהיה בארץ נקשר אליה, הכיר רבים מנופיה ודרכיה. בפרידה האחרונה מהמשפחה אמר: "אם אישאר בחיים - נתראה; ואם לאו - אישאר בנגב...". בשעת הקרב בשטח המצרי נפצע בידו, קיבל פקודה לעזוב את שדה-הקרב, אך הוא הוסיף ללחום בתפקידו כמ"כ, עד שנפגע בראשו בשני כדורים. כך נפל במשלט רפיח - בה' בטבת תש"ט (6.1.1949). לאחר שהספיק לחיות בארץ חצי שנה בלבד.
נשאר בשטח המצרי, אחר-כך הועברה גופתו למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.