קורות חיים
בנם יחידם של יעקב ופרחה. נולד בשנת תש"ד (1944) בבגדד שבעירק ובשנת 1950 עלה עם משפחתו לארץ. הוא למד לימודים יסודיים בחוות הלימוד שבעפולה ואחרי שסיים שם למד בבית-הספר התיכון בקיבוץ אלומות.
אהב מוסיקה ויחד עם זאת היה ספורטאי נלהב. הוא אהב לשחק בכדורגל, בכדורעף, לדוג ולצאת לחיק הטבע, אל בעלי החיים. למרות היותו בן קיבוץ, בעל גוף שרירי ומוצק וידים מחוספסות, בגלל העמל שהשקיע בעבודה, אהב לעשות חפצי אמנות הדורשים עבודה מדויקת ועדינה, כמו סיכות מעץ זית ובניית גיטרה. הוא היה רב כשרונות וידיעות, מסור וחרוץ ללא גבול. הוא בא תמיד לעזרת חבריו בקיבוץ והיה עושה למענם ככל יכולתו לכן אהבוהו כולם. הוא חי חיי צדק ויושר ואהבת הזולת.
נסים גויס לצה"ל בשנת 1962. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר עזב את הקיבוץ ללא פרוטה בכיסו, את פרנסתו מצא כטרקטוריסט ועבד קשה כדי לבנות את מעמדו. שלוש שנים לאחר שחרורו מן הצבא נשא אישה, שהייתה עזר כנגדו.
במחצית דצמבר 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום י"ג בטבת תש"ל (22.12.1969) נפל בהפגזת האויב והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הותיר אחריו אישה, הורים ואח, היה בן 25 בנופלו.
דברי אשתו של ניסים "בבית הספר הצטיין בלימודים, ולכן הקפיצו אותו כיתה אי-לכך סיים לימודיו התיכונים בגיל צעיר יותר כאשר מלאו לו בקושי 17 שנה, התנדב וגוייס לצבא לנחל מוצנח כמו רוב חבריו בקיבוץ, עבר את כל האמונים והשלבים. בגלל היותו בן יחיד לאביו, ולפי בקשת אביו הועבר מנח"ל מוצנח ל"סיירת שריון". במלחמת ששת הימים ניסים היה בין הראשונים שהציבו את דגל ישראל בתעלת סואץ. בסיירת שריון בה היה, נפלו הרבה מחבריו לידו ממש. כשנישאנו סיפר לי שיש לו עדיין סיוטים בלילות מהמלחמה, בה הצליח להתמודד לבד מול קבוצות שלימות של האויב וכל רגע ראה את הקץ. לאחר שנפל במלחמת ההתשה, סיפרו לי חבריו, שבאו לנחמני, כי ניסים ניצל בנס במלחמת ששת הימים, ואלוהים נתן לו עוד שנתיים יפות במתנה לחיות חיים טובים ומאושרים איתי. רמת האינטלגנציה הכללית והאישית שלו, והיחס האנושי המיוחד היה אצלו ברמה גבוהה מאוד שכמוה לא ראיתי אצל איש מאז ועד היום ולכן, גם קשה היה לי, להשתקם מחדש בחיים. חבל שנהניתי ממנו זמן כל כך קצר, אבל אני מודה לאלוהים שנתן לי את הזכות הגדולה להכיר ולחיות עם אדם גדול באופיו כמוהו.
כשנישאנו, ובמשך השנה שהיינו נשואים, ציין כמה פעמים ואמר "דינה אני מאושר מאוד שנישאתי לך". כל החברים שלנו, כל המשפחות והשכנים ידעו שהוא אהב אותי מאוד מאוד ממש כמו בספרים. באזכרה שהיתה השנה - 1993, בכו הדודים מעל הקבר שלו ואף הזכירו לכולם שם כמה אהב אותי. בחודש דצמבר 1969 במלחמת ההתשה צויין בכלי התקשורת ובעיתונים כחודש החם ביותר בתעלת סואץ מבחינת אש והרוגים - יש לי עדיין את העיתונים. בתאריך 22.12.69 בזמן פטרול על זחל"ם נהרג בחווה הסינית בתעלה. בשעה 11:00 בבוקר, בדיוק באותה שעה הייתי בדואר, שלחתי לו חבילת מזון עם הדברים שאהב לאכול, אך אני לא ידעתי עדיין מהאסון שקורה באותו הרגע".