קורות חיים
נונברג יעקב ("יענקלה חבלן") בן דויד ואסתר. נולד ב-1919 ברדומסק, פולין. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי, ולפיתוח קולו הנעים למד זמרה אצל חזן בית-הכנסת הגדול. בילדותו ובנערותו הצטיין באומץ ובכושר המצאה. ארגן התגוננות פעילה בפני ההתקפות של נוער אנטישמי על ילדי היהודים. עקב התקפת- נגד מוצלחת, שרבו בה פצועיה הנוצרים, נאסר, אך עמד איתן בחקירה המשטרתית ושום ידיעות על זהות היהודים שהשיבו מלחמה שערה לא נסחטה מפיו, במקרה אחר, כשניצחון "הכוח" בנדין על נבחרת רדומסק בכדורגל ב-8:0 הלהיב את הנוער הפולני להתקפות סכינים על היהודים, עורר את חבריו להתקפת-נגד, ובקרש שבידו (המצאת בזק נגד סכינים) הלם באויבים והדפם. כשהגויים חיפשו אחריו להתנקם בו, העבירוהו הוריו ללמוד נגרות-רהיטים אצל אחיו בסוסנוביץ ואחרי חדשים אחדים חזר הביתה והוסיף לעבוד אצל אחיו השני.
בעקבות הוריו שעלו ירושלימה ב-1935 בא גם הוא בראשית תרצ"ו ועבד חדשים אחדים בנגרות. משהחלו באביב המהומות הערביות התנדב ל"הגנה". התמחה בתפקידי קשר, תצפית, איתות וכו'. להפצרותיו כי יטילו עליו משימות קשות יותר ניתן לו להכניס מאות פעמים נשק ותחמושת למגני העיר העתיקה דרך המוני ערבים ומשמרות בריטיים ומגיל 16 וחצי גם להתאמן בנשק.
מאז יצא לעמדות לנקודות המסוכנות ביותר: מקור-חיים, רמת-רחל, הכותל המערבי ועוד. באחד הקרבות נפצע ברגלו ובמשך כמה חדשים התרפא בבית, מחשש הבולשת הבריטית. בסוף 1937 התנדב לשירות נוטרי הרכבות ואחר-כך לשמירת גבול הצפון ליד "חומת טיגרט", ובכל המקומות הרבה לפגוע בפורעים ונתפרסם באומץ-לבו. שם בחר בו וינגייט ל"פלוגות הלילה" ולקח עמו את הנער בן ה-18 וחצי להתקפות המסוכנות. חיבב אותו מאד וקרא לו "מיי ליטל בוי" (נערי הקטן). כשהתרפא יעקב בבית-חולים צבאי, לאחר שנפצע בקרב בפניו ובאפו, היה וינגייט מרבה לבקרו ולהביא לו מתנות.
כחודש אחרי פרוץ מלחמת-העולם השניה התנדב לפלוגה היהודית הראשונה בצבא הבריטי ושירת כארבע שנים במצרים, במדבר המערבי ובלוב. החברים קראו לו "רדיו נונברג" בשל סיפורי הרפתקאותיו הרבים מפעולותיו בשירותים הקודמים. בשירותו בחיל-ההנדסה, ובייחוד בחבלנות, הצטיין בביצוע משימות מסוכנות, בדייקנות ובקור-רוח. פעמיים הורד מדרגתו בגלל עבירות על הוראות זהירות, אבל בזכות הצטיינותו בשירות הועלה שוב בדרגה. פעם, בשעת שיטפון פתאומי, הציל מאבדן מחסן נשק ותחמושת במדבר המערבי. בנוסעו הביתה לחופשה, שקיבל בשכר פעולתו זו, לקח עמו מכונת-ירייה מהנשק שהציל והעביר אותה ברוב כושר הרפתקני דרך הבדיקות והמשמרות של הבריטים והביאה במתנה לאחד הקיבוצים בהרי ירושלים. בכל נסיעותיו לחופשה היה מביא אתו "מתנות" כאלה. היה מסור למשפחתו ובייחוד לאמו, אשר מתה עליו בימי המלחמה. כל חסכונותיו היה שולח הביתה.
ב-1944 הועבר לפי בקשתו לבריגדה העברית לשירות קרבי וביצע הרבה מעשי-גבורה בחזית נגד הגרמנים. אחרי כניעת הגרמנים היה מטובי הפעילים של הבריגדה בעזרה לשארית הפליטה באיטליה ואחר-כך בארצות השפלה. נשלח ארצה לחופשה, משום שהבולשת הבריטית באיטליה נתנה בו עיניה בגלל מעשיו לטובת שארית הפליטה והעלאתה ארצה, ובדרך הצליח להביא אתו לארץ בחור מהשרידים שהתחפש כחייל. אחרי שחרורו מהצבא, במאי 1946, הסתדר זמן-מה בעבודת נגרות בחולון וחי כנחבא אל הכלים.
משהחלה סערת המלחמה ממחרת ליל ההילולה אחרי הכרזת האו"ם התייצב לפני מפקדת החזית בחולון ודרש "עבודה" כחבלן מנוסה ומומחה. בצריף קטן שנמסר לרשותו טיפל בחומרי-נפץ ובהכנת מוקשים, הדריך בחורים מקומיים בחבלנות ואף בקורס ארצי לחבלנות בתנאי מחתרת. חדר לעמדות הפורעים בתל-א-ריש, ג'בליה, יזור, בית-דגון והסביבה ופוצץ אותן בהצלחה. בחמשת חדשי חורף תש"ח היה יוצא כמעט בכל לילה לפעולות-חבלה. הוא שפוצץ את הבית הגדול בתל-א-ריש, שממנו צלפו בלי הרף על חולון וסיכנו את כל הקשר בין תל-אביב והדרום, הוא שהרתיע את החיילים הבריטיים מפני חיפוש נשק בעמדתנו בבית הקרן-הקיימת-לישראל ליד בית-דגון, באיימו עליהם שיפוצץ את הבית עליו ועליהם. בעל יזמה ולהט. פעם מסר לקצין-החבלה הגדודי הצעת תכנית-חבלה בעלת יעילות מכרעת, כדי שתוגש למפקד הגדוד. כשהקצין השהה אצלו את התכנית פנה יעקב במכתב ישר אל מפקד החטיבה, ואחר-כך נתמנה לקצין-חבלה חטיבתי. רב היה חלקו בהצלת חולון ובניצחון בחזית הדרום הקרוב. משפסק שם הצורך בעבודתו עבר לחזית לטרון. שם נפל פעמיים בשבי הלגיון הערבי.
בראשונה שוחרר כשאנשינו כבשו חזרה את השטח. בשניה ברח והביא אתו ידיעות חשובות. אחרי ארבעת ימי חופשה הועבר לחטיבת "גבעתי" ונשלח למקש את סביבת נקודות הנגב הרחוק לשם עצירת הפולשים המצרים. מניצנים הצליח לסגת עם אנשיו ברגע האחרון לפני נפלה. למחרת נשלח לקיבוץ גל-און. בעצם הפגזה מצרית יצא למקש את סביבת הבאר. ב-10.6.1948, ב-10 בערב, משגברה ההפגזה פקד על חבריו לסגת ולהתחפר, והוא עצמו, על אף הפצרתם שיסוג גם הוא, נשאר לסיים את המלאכה לבדו. בעבודתו בשעת ההפגזה דרך על מוקש ונתרסק. למחרת בצהרים, מששקטו הקרבות, עם התחלת ההפוגה א', נאספה גופתו ונקברה בגל-און. ב-16.5.1950 הועברה גופתו להר-הרצל בירושלים. בפקודת המטכ"ל מיום 29.9.1949 הוענקה לזכרו דרגת סגן ראשון. סמוך לאותו תאריך יצא לזכרו הקובץ "יענקלה החבלן".