תפריט נגישות

רב"ט עמיקם עמי דביר ז"ל

עמיקם דביר
בן 24 בנפלו
בן יהודית וחנן
נולד בראשון לציון
בה' בסיון תש"ח, 13/6/1948
שרת בחיל השריון, חיל רפואה
יחידה: גד' 43
התגייס ב-יולי 1966
נפל בקרב
בי"ב בתשרי תשל"ד, 8/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 9, שורה: 4, קבר: 5.
הותיר: אשה ובן, הורים ושתי אחיות

קורות חיים

עמיקם (עמי), בן יהודית וחנן, נולד ביום ה' בסיון תש"ח (13.6.1948) בראשון-לציון. הוא למד בבית-הספר היסודי "בארי" בראשון-לציון ובבית-הספר בקיבוץ שמרת, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל" ברחובות, במגמה של מסגרות.

עמי היה ילד שובב והיה מנהיג ילדים להרפתקאות שונות, בעקבות אשר ראה בסרטי-קולנוע וקרא בספרים. הוא היה ילד חולמני ומלא דמיונות. כל דבר עניין אותו, שכן היה סקרן לכל המתרחש סביבו. הוא הרבה לצאת למסעות על אופניים ברחבי הארץ עם אביו. למרות שובבותו הרבה היה ילד עדין-נפש, רך וטוב-לב; ולא פעם אסף לביתו חתולים רעבים וטיפל בהם במסירות. מילדות הפקיד עצמו מגן על אחותו הצעירה. לבו לא היה עם בית-הספר ועם הלימודים בו. בכיתה ח' למד בקיבוץ שמרת, ואחרי-כן החליט ללמוד מקצוע בבית-הספר "עמל". בתקופת לימודיו שם עבד כמסגר מכני ב"אגרופז" וביקב בראשון-לציון; בהמשך דרכו בחיים לא עשה שום שימוש במקצוע הזה.

עמי היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" וברבות הימים הדריך בה. בתקופה הזאת מילאו את עולמו ויכוחים אידאולוגיים וחלומות על קיבוץ, על סוציאליזם ועל יישוב הארץ. הוא היה פעיל מאוד בתנועה והגן בלהט על העקרונות שהאמין בהם. עמי אהב לקרוא, במיוחד ספרות ארצישראלית וספרים על הווי הארץ. בנעוריו מצא עניין רב בספרים היסטוריים ובמאמרים פוליטיים. הוא אהב מאוד את הארץ, את נופה ואת הטבע שלה. עמי היה מספר מעולה וידע לתאר בחיות ובצבע את חוויותיו. כשהתבגר נעשה רציני ואחראי, אך תמיד נעים-הליכות, בעל לב חם, מלא מרץ ורצון לפעול ולעזור, הוא היה פשוט וטבעי בדיבורו, לא נזקק לגינונים בהתנהגותו והרשים את הזולת בשלוותו ובצניעותו.

עמיקם גויס לצה"ל בסוף יולי 1966, ומאחר שהיה חבר גרעין, הוצב לנח"ל. לאחר שהשלים טירונות ותקופת שירות בהיאחזות כרם שלום, השתלם בקורס רגמים. לאחר מלחמת ששת הימים הועבר לחיל השריון והוצב כלוחם חרמ"ש בגדוד ששירת במעוזי תעלת סואץ, אחרי-כן עשה תקופת של"ת בקיבוץ ניר-עוז.

לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים, בפלוגת חרמ"ש בגדוד שריון, כעבור זמן השתלם בקורס חובשים מחלקתיים, הושם לחיל הרפואה והמשיך לשרת בגדוד, בתפקיד חובש קרבי. אחרי השחרור, השלים עמי את לימודיו התיכוניים במסגרת "מישל"ב", ובאותו זמן גם עבד. מיד אחרי-כן החל ללמוד במדרשה להכשרת עובדים חינוכיים-סוציאליים בירושלים, ועם סוף שנת הלימודים נשא לאישה את חברתו לספסל הלימודים. כשסיים את הלימודים, החל לעבוד כמדריך חבורות רחוב בבית-דגן. לדברי חבריו בעבודה, קשר עמי קשרים בלתי-אמצעיים עם נערי חבורות הרחוב וטרח בחיפוש פתרונות לבעיותיהם, בהתמדה וללא ליאות. נערים עבריינים נשמעו לו, שכן נסך בהם ביטחון, החדיר בהם רצון לעבוד וללמוד והצליח לשקם רבים מהם. לדברי המפקח עליו, יזם עמי תכניות שיקום רבות, היו לו דעות מקוריות ומדריכים אחרים היו נועצים בו. עמי ראה בשירות הזה את ייעודו.

בשנת 1973 עבר לעבוד בעיריית חולון כמדריך חבורות רחוב וכמרכז מועדון אקי"ם, אך המשיך לקיים קשרים עם הנערים בבית-דגן ואף היה מטפל בהם בשעות הפנאי. הוא אף התכונן ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, התייצב עמי ביחידתו והשתתף עמה בקרבות בסיני.

ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נפגע עמי ונהרג כשיצא בזחל"ם התאג"ד עם עוד חובש בדרכו לחלץ כלי רכב פגוע, באזור "נוזל", מדרום לציר "טליסמן". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "עמיקם הוכיח עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור; היה מקובל ואהוד על חיילי היחידה ובלט ברצונו לעזור לחבריו".

משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, שכתבו בני משפחתו, חבריו ללימודים ולעבודה וחניכיו, וכן רשימה שלו - מיומנו של עובד חבורות רחוב; המדרשה להכשרת עובדים חינוכיים סוציאליים בירושלים קראה על שמו את מועדון התלמידים ואת הספרייה; עובדי חבורות רחוב במחוז המרכז ערכו ביום 25 במאי 1975 טורניר כדורגל על-שמו, בין קבוצות מקרב חבורות הרחוב, יש בדעתם לקיים מפעל זה מדי שישה חודשים.

בניית אתרים: