רב"ט אליהו משען ז"ל

קורות חיים

בן בתיה ויצחק. נולד ביום ט"ז בטבת תש"ט (17.1.1949) בתל אביב. ילד שני במשפחה של ארבעה אחים ואחיות.



אליהו גדל והתחנך בשכונת כפר שלם (סלמה) בתל אביב. למד בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון בעיר. ילד אהוב ומרבה בצחוק, בפי כול הוא כונה – אלי.



בגיל שמונה-עשרה, לאחר שסיים את חוק לימודיו, התגייס לצה"ל ושובץ כשוטר במשמר הגבול במשטרת ישראל. במסגרת תפקידו שירת באזורים מסוכנים וסיכן את חייו.



ביוני 1967, במלחמת ששת הימים, כבשה ישראל את שטחי יהודה ושומרון. אליהו, שהשתתף בלחימה וקיבל את אות מלחמת ששת הימים, הוצב בבית לחם, ושם שירת עד לשחרורו משירות סדיר בשנת 1969.



אחרי שחרורו החל לעבוד כמכונאי רכב במוסך "פולקסווגן" בתל אביב. כמכונאי מנוסה ומקצועי היה עד מהרה לאחד הטכנאים המובילים במוסך. אהבתו למקצוע, שניכרה בעיניו, הביאה אותו לידי הצלחה בתחום.



בשנת 1971 נישא לאוז'יני. בחלוף השנים נולדו לו ולרעייתו שלושה ילדים, שני בנים ובת, שאותם טיפח באהבה והיה שם בשבילם. הוא כיוון את המשפחה והראה את הדרך. בנו כתב: "תמיד אמרת לנו לא לוותר, להמשיך ולהתקדם". מתוך אהבתו למדינת ישראל, טייל מדי שבת עם משפחתו בכל רחבי הארץ.



לאורך השנים שירת בנאמנות במילואים, בין היתר קיבל את אות מלחמת ההתשה. בחודש אוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואליהו גויס למילואים ולחם בחצי האי סיני במסגרת חיל התותחנים. אחרי הקרבות הוענק לו אות מלחמת יום הכיפורים.



במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 גויס למילואים, ובמסגרת זו נשלח במעבורת עם לוחמים וציוד כבד לביירות, בירת לבנון, תחת מטחי אש. כעבור כמה שבועות חזר לחופשה בארץ. הוא חש ברע, גופו התנפח והתברר שלקה בזיהום חמור בכליות. על כן אושפז לתקופה ארוכה בבית חולים, ובעקבות הזיהום אובחנו בו מחלת הסוכרת ובעיות בלחץ דם.



בעקבות המחלות עבר אשפוזים רבים, חווה רגעים קשים והתמודדות לא קלה. למרות זאת שמר על שמחת חיים, הגדיר לעצמו שאיפות ומטרות, לא ויתר לעצמו ועשה ככל יכולתו. כך נהג למען עצמו, למען הסובבים אותו ובייחוד למען בני משפחתו. הוא העדיף לעזור ולתמוך באחרים ולהמעיט בהתייחסות לייסוריו.



כנכה צה"ל נשלח לשיקום במועדון "עמיעוז" בשכונת קריית שלום בתל אביב. המועדון הציע פעילויות רבות ומגוונות, למשל ציור, נגרות, קרמיקה ומשחקי מחשב, ואליהו השתתף בהן. כן נכח בטקסים למיניהם שנערכו במקום. נרקמו שם חברויות חדשות, וחלק מהתוצרים שלו בחוגים הוצגו בתערוכה לקהל הרחב ונמכרו. במועדון וגם בחיק משפחתו ניכר היה שאהב לעזור וליצור, לצחוק ולהתבדח.



קבוצות הכדורגל "כפר שלם" ו"בני יהודה" מעירו תל אביב היו הנערצות עליו, ובחלוף השנים אהד אותן יותר ויותר, ובייחוד את "בני יהודה". כשצפה במשחקים בטלוויזיה, צעק בקולי קולות בהתלהבות כשקבוצתו הבקיעה שער, עד כדי כך שהבהיל את בני משפחתו, וכשהקבוצה החמיצה שער או שיחקה פחות טוב, התלונן בפני מכריו בשיחות טלפון.



מחלתו החמירה, והוא נאלץ לעבור טיפולי דיאליזה תכופים. אף על פי כן לא ויתר על החיוּת שלו והצליח לעמוד במשימות לא פשוטות עבורו, כמו לטייל בעולם בכעשרים מדינות שונות שבהן ראה דברים חדשים וצפה במשחקי כדורגל. כמו כן הגיע לפסגת מצדה, כדי לחגוג עם נכדיו את בר המצווה.



בהתמודדותו עם קשיי המחלה שימש דוגמה לרבים, משום שתמיד התבונן בחצי הכוס המלאה. כך היה מאושר וגרם אושר לאחרים.



גופו של אליהו קרס לאחר החמרה נוספת במחלה וטיפולים קשים שנאלץ לעבור.



אליהו משען נפטר ביום כ"א בתשרי תשע"ט (30.9.2018). בן שישים ותשע וחצי היה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ראשון לציון. הותיר אישה, שני בנים ובת, נכדים ושתי אחיות.



בנו ספד לו: "היית לכולנו קודם כול בן אדם. אישיות עם לב רחב שכולו מלא אהבה ושמחת חיים. גם ברגעים קשים, כשנלחמת במחלה ארורה, ניסית להיות אתה. אני מכיר אותך כך מיום היוולדי, כגיבור, לא ויתרת על כלום ... ואני רק יכול לדמיין אותך עומד כאן לצידנו וצועק 'תפסיקו לבכות ולכו הביתה כבר' ... אני זוכר בביקור האחרון שלי עם הילדים ישבנו ביום שישי בערב אחרי ארוחה ואמרת לי בערבית 'לַקַאד אַשַלאת אלמַנזיל'. שאלתי אותך מה זה אומר, ואמרת: 'אתה מאיר את הבית כשאתה כאן'. אז אני רוצה להגיד לך שאתה זה שהארת את הבית, ואני רק כאן כדי להאיר אותך. אנחנו רק יכולים ליהנות מהאור שהפצת דרך האישיות המדהימה שלך.



אפשר לומר הכול עליך, גם שהיית נודניק לא קטן. עם הבקשות לנועה בשביל חתיכת לחם עם טחינה, או הוויכוחים למה אימא לא הלכה להסתפר כשרצית ... עם המריבות עם לימור על המזגן. אבל הכול, הכול היה עם טעם לעוד, כי גרמת לנו ליהנות גם מזה ... ואנחנו כאן חייבים לך תודות על חיים מלאי שמחה, אהבה וצחוק. לא נשכח. אני לעולם לא אשכח אותך אומר לי 'אוהב אותך ילד' ... אוהב אותך בחזרה, אבא".



הוא הוסיף שני בתים מתוך השיר "אבא" מאת דורון מדלי: "אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך / על כל מה שראיתי בפניך / על השלווה ללא מילים / הניחוחות והצללים / הכול היה כל כך יפה בעיניך. // אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח / אני הלכתי וניסיתי לנצח / כי לא הכול הולך / אני שונה ממך אבל מאוד כמוך".



בני המשפחה כתבו: "לב זהב שתמיד אהב עכשיו אינו נמצא / לב זהב עזב לעד והשאיר אותנו לבד / לב זהב שתמיד דאג ושמר והעניק עזב אותנו ולא חזר.



אלי, אתה דמות בלתי נשכחת עבורנו, דמות להערצה שנזכור כל חיינו. מתגעגעים אליך. זכור, יצאת מחיינו אך לעולם לא תצא מליבנו".