קורות חיים
בתם של אליהו יצחק ועליזה. שני נולדה בחיפה, בבית חולים "רוטשילד", בכ"ו בחשוון תש"ן (24.11.1989). שנותיה הראשונות עברו בקרית ביאליק, כשהייתה בת ארבע התגרשו הוריה והיא עברה עם אימה לחולון.
שני גדלה והתחנכה בחולון, למדה בבית ספר יסודי "שער האריות". בספר המחזור כתבו על שני : אם אתה צריך עזרה, זאת שני המתוקה, מופיעה בכל צרה, ואחרי 2 דקות מגיעה העזרה. וצרפו תמונה של שני עם כנפיים של מלאך. המשיכה לחטיבת ביניים "זלמן ארן" ומשם לתיכון "קריית שרת", בו סיימה י"ב כיתות עם תעודת בגרות.
הלימודים לא היו קלים לשני. אולם היא התעקשה, התאמצה מאוד וסיימה בהצלחה עם תעודת בגרות. היה לה כישרון מיוחד לשפות, ואת הבחינה באנגלית חמש יחידות עברה בהצלחה רבה. בנוסף היא ידעה ספרדית, אותה קלטה מצפייה בטלנובלות בטלוויזיה.
שני הייתה נערה שמחה וחייכנית, שופעת הומור ושמחת חיים, שהקפידה לכבד מאוד את הוריה וידעה ששניהם יעשו הכול למענה. אביה תמך בה בכל עת שנצרכה לו, ואת אימה תמיד ראתה שני כמורת דרך לחיים וכמצפן המורה על ההתנהגות הנכונה בכל מצב.
שני, "שניני" כפי שכונתה בחיבה, הייתה תמיד עם חיוך ענקי, אהבה דברים מצחיקים, ידעה להפגין רוח שטות והרבה הומור אך גם ידעה להיות ישירה ללא טיפת צביעות, בוגרת לגילה ובעלת חשיבה ייחודית בכל תחום. הכול ידעו שיש לה לב זהב, ואפשר לסמוך על עזרתה בעת צורך. שני אהבה מאוד בעלי חיים, ובבית בילדות היו בעלי חיים ארנבים, קביות ובהמשך כלב בו היא טיפלה באחריות, באהבה ובמסירות רבה.
שני הייתה נערה פעלתנית שאהבה תחומי ספורט מגוונים - בין היתר היא שיחקה כדורסל, גלשה בסקייטבורד ורכבה על אופניים. מגיל צעיר שני התאמנה בג'ודו במתנ"ס חולון, הצטיינה בתחום ובבית הוצגה מדליית הפרס הראשון בו זכתה באחת התחרויות.
בשעות הפנאי שני הרבתה לטייל בארץ עם המשפחה המורחבת. היא התעניינה בצילום, ונהגה לצלם בכל הזדמנות. שני אהבה מאוד מוזיקה, ותמיד נראתה עם האוזניות לראשה. משהתבגרה אהבה בגדים אופנתיים וכובעים מיוחדים, וכמובן אוכל טוב ומשובח במסעדות לא נרתעה מלהתנסות במיני מאכלים מיוחדים. הייתה בה סקרנות אינסופית לגלות עולמות חדשים ולהתנסות בכל דבר מבלי לחשוש ללכת לאבוד. וראתה ואהבה את האנשים מהמקום הטוב שבהם.
לשני היה תמיד עולם פנימי עשיר, והיא הייתה בוגרת לגילה בתפיסותיה. היא אהבה ספרות עברית, התנסחה היטב, ומגיל צעיר כתבה יומן אישי שבו פירטה על מה שעובר עליה, מחשבותיה ורגשותיה. עם השנים הוסיפה ליומן אמרות בנושאים שונים, משירה ומסיפורת שקראה.
בראש יומנה כתבה: "אבן המזל שלי - טופז. אלמנט מאפיין - אש. מזלות מתאימים - דגים ואריה".
בין האמרות שציינה:
"אנחנו בראש ובראשונה ילדי היקום, שלמים יפים מושלמים בכל פרט ... בהיותנו כאלה מוקנית לנו הזכות להיות ראויים לכבוד ולאהבה, ואנו מחויבים לא להסתפק בפחות".
"אהבה פירושה חופש וצמיחה ולא בעלות והגבלה. הבנה, עידוד, מחויבות, חיבור וכבוד".
"כדי לאהוב מישהו או משהו באמת עליך קודם כל לאהוב את עצמך".
"אם תחפשי את היופי הוא יהיה מה שתמצאי. אם תחפשי את חוסר השלמות - אותו תמצאי".
"יש מקומות שאתה עובר בהם, מביט לצדדים וממשיך הלאה. יש אנשים שאתה פוגש בהם, מחייך קלות וממשיך הלאה. אבל יש אי שם מקומות מיוחדים שאתה עובר בהם ונשאר כי טוב לך וחם ... וקשה משם להמשיך הלאה ואתה נקשר ואוהב וכשאתה ממשיך הלאה הם נשארים תמיד עמוק בלב ..."
"גם בוויתור יש עוצמה, אבל אין לך סיבה לוותר. את רגילה לוותר וקל יותר להמשיך לעשות את מה שרגילים לעשות, גם כשכבר ברור שזה לא יעיל".
"השיעורים הטובים ביותר מקורם בכאב הגדול ביותר".
כבר בתיכון תכננה שני את עתידה וחשבה על שלושה כיוונים - עורכת דין, רופאה או פסיכולוגית. היה ברור לה שהיא תידרש להשקיע ולשפר את הישגיה בלימודים, וכך כתבה ביומנה, אחרי שפירטה את הלימודים הנדרשים לכל מקצוע: "העיקר להשקיע ואז להחליט! יהיו לי יותר אפשרויות כך!" ועוד כתבה: "חוסר אמון ביכולות שלך יבלום אותך ויכשיל אותך".
בתום לימודיה התיכוניים עבדה שני עד גיוסה כמאבטחת בקניון וכמלצרית, חסכה כסף וקנתה לעצמה פינוקים שונים.
ביום 10.3.2008 התגייסה שני לצה"ל. למרות היותה בת יחידה לאמא, היא רצתה להשתלב בשירות קרבי, ואכן שובצה לחיל המודיעין, עברה קורס תצפיתניות והוצבה במוצב "יקיר" הסמוך לאריאל. תפקידה היה מפעילת עמדת תצפית בגדוד "ניצן", השייך למודיעין שדה.
התפקיד היה קשה לשני אך היא התאמצה והצליחה. חברותיה ליחידה תיארו את התפקיד: "אומרים שאת העיניים של המדינה. אבל רק את יודעת מה העיניים האלה באמת רואות, רק את יודעת איפה אפשר לחדור, להחליף סחורה, לפגע. רק את יודעת מה זה להסתכל שעות במסך והעיניים נהיות כבדות, רגילות לאור הפלורוסנט ... רק את מכירה כל שטח חי ומת יותר מכל אחד, רק לך יש התחושה שמשהו לא כשורה. רק את מכירה את רגעי הנואשות, השמחה, שיחת הבנות, הקרבה ... רק את חווה את החוויה הכי גדולה שתישאר תמיד אתך, ואף אחד לא יבין ... את כל כך צעירה ויש לך כל כך הרבה אחריות, יש לך הזכות לתרום, לתרום משמעותית ... רק את יודעת מה זה להיות תצפיתנית".
שני הכירה אנשים חדשים בצבא, ויצרה קשרים חברתיים חמים עם חברותיה לשירות. אלה מספרות שהייתה ישרה וכנה, חברותית ונדיבה, מצחיקה וצחקנית. כל כניסה שלה לחדר המבצעים, הן נזכרות, הייתה עם כוסות תה לכולם. מספרת חברה ליחידה: "כשאני נזכרת בה היא מעלה לי חיוך על הפנים. אחת הילדות הכי מצחיקות ואמיתיות שראיתי בחיי, כמו כשהיינו בעזריאלי והיא הצליחה לגרום למישהו עם שלושה פלאפלים להשתטח על הרצפה מרוב צחוק. היא הייתה מעין קונדסוני, ותמיד שיחות הנפש, הצחוק, החיוך ואלפי תמונות וסרטונים שחרוטים בי עמוק ..."
מפקדה של שני, סגן-אלוף ברק, כתב: "שני עשתה עבודת קודש, ותרמה רבות למען ביטחונה של מדינת ישראל. שני הייתה חיילת מובילה במחלקה, השפיעה על חברותיה והייתה אהובה עליהן מאוד".
המפקדת הישירה של שני העידה שהיא הייתה חיילת טובה מאוד, אהבה להיות בבסיס ואהבה את חברותיה לשירות, יצרה קשרים חברתיים והשתתפה בפעילויות חברה במוצב. שני שאפה בהמשך לעבור קורס פיקודי. במהלך שירותה הוענקה לה דרגת רב-טוראית.
שני נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ט באדר תשס"ט (15.3.2009). בת תשע-עשרה בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותירה הורים וכן אח ואחות בוגרים ממנה, מנישואיו הקודמים של האב - חיים ושרון.
ספד לשני מפקדה: "שנה הספקת לשרת בצה"ל, מתוכם שמונה חודשים בחמ"ל יקיר כתצפיתנית. אני יכול לומר בגאווה גדולה כי בשמונה החודשים הללו תרמת תרומה אדירה לביטחונה של מדינת ישראל. עשית ימים כלילות במשמרות ארוכות בחמ"ל, תרה אחרי תנועות חשודות, ואף סייעת באיתור מחבלים, ושמרת בקנאות על ביטחון תושבי הגזרה".
די היה לראות היום את עיני כלל חיילות החמ"ל מנצנצות מדמעות ואדומות מבכי כדי להבין כמה דומיננטית ומשמעותית הייתה נוכחותך לכולן. לא ביקשת לעצמך הנחות, התעקשת לשרת כמו כולם ועשית זאת בצורה ראויה להערכה.
גדוד ניצן על כל חייליו וחיילותיו יזכור אותך לנצח, יחבק את משפחתך וילווה אותה תמיד. נמשיך, למרות הכאב, לדבוק במשימה להגן על מדינת ישראל, בדיוק כפי שעשית את וכפי שבטח היית רוצה שנמשיך לעשות".
כשנה לאחר נפילת שני השתחררו מצה"ל חברותיה לקורס, גיוס מרץ 2008, וביום השחרור עלו לקברה והניחו עליו מכתב אליה: "מלאך, אנחנו כאן אתך בכבוד נוסף ולא אחרון, משחררות אותך אתנו מהמסגרת הצבאית ובו בזמן נשארות חלק ממנה, בדיוק כמו שאת תישארי. התפקיד המדהים הזה, הידע שרכשנו, החברים שהכרנו, הם שעשו את השנתיים האחרונות להכי מיוחדות שיכולות להיות, וגם לך יש חלק מרכזי בהן. אנחנו בטוחות שאם היית עומדת פה אתנו היית אומרת את אותם דברים, ומחזקת אותם. אוהבות אותך מאוד ולא שוכחות לעולם".
באזכרת שנתיים לנפילת שני אמרה אימה עליזה: "שני היקרה, שנשמתך על פי ההלכה נמצאת כאן כרגע ליד הקבר. אני אוהבת אותך ואת חסרה לי. אני יודעת שמה שרצית זה שיאהבו אותך, שיקבלו אותך כפי שאת, ילדה מיוחדת שלי. אני מתפללת ומקווה ששם למעלה טוב לך ואת מגשימה את עצמך ומוקפת אהבה. אני מקווה שיבוא יום ושוב ניפגש שם למעלה".
אביבה, חברה של האם עליזה, אמרה באזכרת שנתיים לשני: "על אימא נאמר (תהילים ט"ו): 'הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה. וחרפה לא נשא על קרבו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד ... כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח'.
נראה לי שמילים אלו מתאימות גם לך, שני, ולך הייתי מוסיפה חלק מהפסוק הראשון: 'מי יגור באוהלך ומי ישכון בהר קודשך'. אין לי ספק שאת יושבת ליד כיסא הכבוד, וה' פורש עלייך את חסותו. וזאת צריכה להיות נחמתנו הגדולה".
מחברות בחמ"ל ופתקים שכתבת מרגישים כמה אהבה יש בלבך שרצית לחלוק עם כולם וכמה את היית זקוקה לאהבה וחיזוק מאחרים. יש לך אמת פנימית שלך שנלחמת עליה. יש בך עומק, אהבה, בגרות ויכולת נתינה. ואת חסרה מאוד. בלבנו נפער חלל גדול ואין בנו את היכולת למלא את המחסור שהותרת אחריך".
והמסר לכולנו:
בחיים יש עליות ויש מורדות, יש קשיים ויש הצלחות. וזכרו ברגעים הקשים, שהם חולפים ויגיעו זמנים אחרים טובים יותר. למדו לסלוח לעצמכם ואח"כ למדו לסלוח לאחרים. היו ערבים זה לזה. הושיטו יד איש לרעהו , הרי כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלאו.
בקיסריה נטעו עצי זית כאנדרטה לחללי גדוד מודיעין "ניצן".
יהי זכרה ברוך.